דוקטורט עם גברת טלי חרותי-סובר... אתם מוזמנים להגיב כאן למטה! בעד ונגד?! וכמובן מומלץ לטוב ולרע עם ראיות! וכאן לא ימחקו לכם את התגובות ! ! !

יום רביעי, 31 במאי 2017

ד"ר שריפי מחרסון, לד"ר חביב, עו"ד ניסן שריפי מכהן כיו"ר ועדת תכנון ובניה.

ד"ר שריפי מחרסון, ואיזה תואר נושא חיים חביב. מספר עורכי הדין שנושאים תארי דוקטור לא מוכרים שובר שיאים, בעוד לשכת עורכי הדין לא מזיזה אצבע, ואף מעודדת בשתיקה כשהיא לא אוסרת על הצגות התארים באופן הנכון. נוסף עליהם יש עוד בעלי מקצוע הנושאים תארי ד"ר ממוסדות זרים, שאינם מוכרים ככאלה בארץ

06.11.2016 14:41
טלי חרותי-סובר
מקור: http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.3111730

עורך הדין ניסן שריפי מנתניה הוא איש רב פעלים. בין היתר הוא פעיל במיוחד בלשכת עורכי  הדין. באתר שלו הוא מציג את עצמו כד"ר למשפטים מאוניברסיטה הבינלאומית לכלכלה ומשפטים או IUBL שבחרסון באוקראינה. על המקום הזה כתבתי אין ספור פעמים, כיוון שהוא  שווק חזק על ידי  עקיבא פרדקין, שנמצא היום בחקירת משטרה ארוכה וגלויה בנושא תעשיית התארים הפיקטיביים בישראל.
עו"ד ניסן שריפי
מוטי קמחי

בשיחה עם עו"ד שריפי בנושא המסלול האקדמי שלו הוא מספר שיש לו תואר ראשון מבר אילן, אך אין לו תואר שני. לדבריו החל את התואר באוניברסיטה בארץ, ולא סיים, אך באוקראינה הכירו לו בקורסים, והוא זכה למסלול ישיר לדוקטורט, שנעשה בהתכתבות. לטענת שריפי הוא היה בקשר קבוע עם אנשים מהאוניברסיטה ואף הגיע עם קבוצה שלמה של דוקטורנטים לחרסון כדי להגן על העבודה שעשה. התשלום לא נעשה ישירות לאוניברסיטה אלא משום מה, דרך אותו עקיבא פרדקין וחברת PHD INSTITUTE.


על אף שהתואר אינו מוכר בישראל היום, ומעולם לא היה מוכר, טוען שריפי שמשרד החינוך הודיע לו שהאוניברסיטה מוכרת, ואכן, ביולי 2011, בהמשך למכתב ששלח לגף לתארים זרים במשרד החינוך שלוש שנים לאחר שקיבל את התואר, נכתב כי IUBL שבחרסון "מופיעה ברשימת המוסדות הרשאים לתת תואר שלישי באוקראינה". האם זה אומר שהתואר שלו מוכר בישראל? ממש לא. המשפט הבא באותו מכתב בדיוק מפנה את שריפי לאתר משרד החינוך בו "מפורסמים הכללים החדשים להערכת תארים אקדמיים שלישיים אשר גובשו על ידי ועדה בין משרדית". "למען הסר ספק", נכתב שם "מכתב זה אין בו כדי להבטיח הענקת שקילות תואר כל שהוא בעתיד".

ההנחיות המצורפות מתארות את הדרך הנדרשת להכרה בתואר בישראל, הכוללת העברת מסמכים רבים ובדיקת עבודת הדוקטורט על ידי ועדת מומחים, שמחליטה האם התואר אכן עומד בסטנדרטים האקדמיים, או לא. יצוין כי מדובר בתהליך נכון לכל דוקטורט מכל מוסד שהוא בעולם. הוועדה הזו הוקמה בעיקר בשל ריבוי תארי דוקטור בהתכתבות מאוניברסיטאות שונות ומשונות, בעיקר במזרח אירופה, אבל גם בדרום אמריקה (קוסטה ריקה למשל) ובמזרח הרחוק (סרי לנקה וכדומה).

חשוב לציין שלא כולם עוברים את התהליך, שהוא וולונטרי לחלוטין. עם זאת, מי שאינו עובר אותו לא יכול להשתמש בתואר לצרכי שקילות –  לקבל עבורו שכר מן המדינה (שמשלמת בין היתר גם על פי השכלה), לקבל דירוג גבוה יותר, או להתקבל לעבודה באקדמיה בעזרת התואר. עו"ד שריפי אמנם פנה למשרד החינוך, לדבריו בשל גל שמועות בנושא זיופי תארים, וכדי להכיר בסמכותה של האוניברסיטה לתת תואר שלישי. אך על אף שעשה זאת, וקיבל תשובה, לא ברור האם עבר את תהליך ההכרה בעבודה שעשה בחרסון. משיחות רבות עם משרד החינוך עולה שתארי חרסון אינם מוכרים בישראל. את העובדה הזו ד"ר שריפי אינו מציין בשום מקום. כך נוצר מצב שמי שהזיע על דוקטורט במשפטים באוניברסיטת תל אביב, ירושלים או הרווארד, הוא אותו ד"ר למשפטים כמו שריפי, שקיבל את התואר בהתכתבות מחרסון.

שריפי, אגב, אינו היחיד – גם לעו"ד יצחק לקס, יו"ר עמידר, יש תואר ד"ר לא מוכר מחרסון, וגם לעו"ד אהוד רופא, שמשמש עד מומחה בתחום טכנולוגיה, וגם למנכ"ל פירמת רואי החשבון בייקר טילי בישראל, אייל הורוביץ, שאפילו הציג את עצמו פרק זמן מסוים בתור פרופסור מחרסון, שלמה קוגן שהיה סמנכל בחברת הדואר, בנצי גרובר שמלמד אתיקה בצבא ועוד רבים אחרים.


מסתבר שלשכת עורכי הדין מלאה בדוקטורים לא מוכרים משלל מוסדות למשל ניו פורט, אחותה של לטביה הידועה – ממנה קיבלו  יוסי כהן עורך הדין של משפחת נתניהו, שמוליק סעדיה וגם מאיר גלבוע החוקר המפורסם, תואר דוקטור.

רבים אחרים מתהדרים בתואר מ"אוניברסיטת" יורק הבלתי קיימת, פרי פעילותו של נח הלפרין, שותפו של פרדקין לחקירה המתנהלת. מייקל ריד יורק, פרקליט ועדת האתיקה של מחוז המרכז, טען שיש לו תואר דוקטור מהונגריה, אך במשרד החינוך הודיעו חד משמעית שדווקא לא.

על אף מספרם הרב של הדוקטורטים הלא מוכרים, לשכת עורכי הדין לא נוקפת אצבע כדי למנוע את הצגת התואר הזה, או לפחות לחייב את בעליו לכתוב ליד שמו – ד"ר בלתי מוכר בישראל.

מלשכת עורכי הדין נמסר: "עו"ד ניסן שריפי מכהן כיו"ר ועדת תכנון ובניה, תפקיד אותו הוא נושא בהתנדבות. יושבי ראש ועדות מקבלים תפקידים אלו מתוקף היותם עורכי דין בעלי רישיון ולא נדרש לתפקיד זה תואר שני ו/או שלישי"


לד"ר חביב נאמר כי אינו ד"ר. אז מה.

חיים חביב הוא מומחה לאסטרטגיה, כך לפחות על פי אתר האינטרנט שלו. הוא גם ד"ר. לדבריו יש לו תואר ראשון בניהול שיווק מאוניברסיטה יוקרתית במיוחד – NYU. תואר שני דווקא אין לו, כמו שריפי, ואת תואר הדוקטור קיבל, לדבריו, מאוניברסיטת קנטרברי האנגלית, בהתכתבות, כיוון שעבד עבור חברה אנגלית, שלה היה הסכם עם האוניברסיטה הזו.

את התעודה שקיבל, שאינה PHD, העביר לגף לתארים זרים במשרד החינוך לאחר שביקש ללמד במכון לב. כאן קרה דבר מעניין: משרד החינוך הודיע לו חד משמעית שלא מדובר בתואר דוקטור. חביב הראשון להודות שמשרד החינוך לא הכיר בתואר שלו, אך על אף האמירה הזו חביב ממשיך להציג את עצמו כדוקטור, גם כשהוא מגיע להציע את שירותיו למשרדי ממשלה שונים. לדבריו לא ניסה לרמות אף אחד, ואם ההצגה העצמית הזו עלולה להתפרש לא נכון, הוא יתקן. אגב, ביקשתי מחביב את התעודות מ-NYU ומקנטרברי, אך לא קיבלתי.

פרופסור מרדכי לייטמן, פסיכולוגית, ד"ר מיכאל לייטמן

אז את פסיכולוגית או לא? "אין לי כוח להיכנס לדקויות". למטפלת הזוגית דפנה שם טוב "אין כוח להיכנס לדקויות" לכן היא אומרת שהיא פסיכולוגית, אלא שהיא לא. שם טוב גם לא מופיעה כחברה באגודה הישראלית לטיפול משפחתי וזוגי. וגם תשובות לשאלות על השכלתו של מייסד קבלה לעם, ה"רב" וה"פרופסור" מרדכי לייטמן

29.05.2017 12:34
טלי חרותי-סובר
מקור: http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.4136003

בפתח שיחתנו דפנה שם טוב מציגה את עצמה כ"מטפלת זוגית ופסיכולוגית". כשאני שואלת את שם טוב מדוע היא מציגה את עצמה ככזו היא עונה: "אין לי כוח להיכנס לדקויות, אבל אין לי כוונה להשלות מישהו"

באתר מרכז י.נ.ר החרדי לטיפול משפחתי, עליו כבר נכתב לא פעם, מוצגת דפנה שם טוב מיהוד כ"בעלת תואר שני בייעוץ וטיפול חינוכי, מטפלת משפחתית וזוגית, מאמנת משפחתית עם דגש על מומחיות בלקויות למידה ובטיפול בילדים ובני משפחותיהם". בפתח שיחתנו היא מציגה את עצמה כ"מטפלת זוגית ופסיכולוגית". שתי בדיקות מהירות מעלות כי אינה מופיעה במאגר הפסיכולוגים של משרד הבריאות, וגם לא באגודה הישראלית לטיפול משפחתי וזוגי.

בשיחה המתפתחת בינינו היא אומרת שהיא מופיעה באגודה הישראלית לפסיכותרפיה קצרת מועד וממוקדת שינוי,אלא שאני לא מצליחה למצוא את השם שלה גם שם. זה לא ממש רלוונטי. כזכור, פסיכותרפיסט אינו פסיכולוג, ולימודי פסיכותרפיה פתוחים בפני כל אדם ללמוד בעזרת קורס לא ארוך, תמורת תשלום, בעשרות מכונים פרטיים ולא מפוקחים, כגון "מכון שינוי", שהיא נוקבת בשמו. באותו מכון למדה גם יעוץ משפחתי, גם זה לא אקדמי, לא מפוקח ופתוח לכל.


בהמשך היא מספרת שיש לה תואר ראשון בספרות ותיאטרון מאוניברסיטת תל אביב, ואחר כך, לפני 30 שנה, למדה ייעוץ חינוכי בבית ברל כלימודי תעודה. לדבריה בית ברל יצר קשר עם אוניברסיטת ליברפול שנתנה כאן תואר שני מוכר. התואר שלה הוא בפסיכולוגיה וחינוך, לכן היא מוצגת כבעלת MA.

בדיקה עם בית ברל מעלה ששם לא יודעים על התואר השני שניתן דרכם: "על פי המצוין ברשומות של המכללה, דפנה שם טוב למדה אצלנו לימודי תעודה בתחום הייעוץ החינוכי. עם זאת, בשנות ה-90 ישב בשטח קמפוס המכללה דב שי, אשר היה בעברו מפקח במשרד החינוך. שי, שכר מהמכללה שרותים טכניים כמו משרדים, שרותי משרד ושימוש בסיפרייה ובאופן פרטי ניהל תוכניות והשתלמויות לתואר שני מטעם אוניברסיטת ליברפול. ראוי לציין כי המכללה לא היתה צד בעניין והתארים לא ניתנו מטעמה או בשיתוף עמה". במילים אחרות, התואר הגיע בהתכתבות דרך חברה מסחרית, שפעלה פה בין 2000-2008 באישור המל"ג –  אבל הוא לא הופך אותה לפסיכולוגית.

כשאני שואלת את שם טוב מדוע היא מציגה את עצמה ככזו היא עונה: "אין לי כוח להיכנס לדקויות, אבל אין לי כוונה להשלות מישהו. כשנכנסים לפרטים אני אומרת בדיוק את מה שאמרתי לך. אם היית באה אלי לשיחה ראשונה הייתי מציגה לך את כל ההשכלה. אני אומרת שיש לי תואר אקדמי מליברפול, ואני אומרת שלמדתי פסיכותרפיה".

טיפול זוגי בישראל הפך גם הוא לתחום פרוץ במיוחד כפי שאפשר לקרוא כאן. אם לפשט את העניין, יכול כל אדם בישראל לשלם למכון, לקבל תעודה ולהכריז על עצמו כמטפל זוגי או משפחתי. האגודה, שהיא גוף וולנטרי, עושה הכל כדי להילחם בתופעה, אבל זה לא תמיד עובד. בדקו היטב.

***
מיכאל לייטמן
דודו בכר


קיבלתי שאלות רבות על השכלתו של הרב ד"ר מיכאל לייטמן, מי שיסד ועומד בראש מרכז הקבלה בישראל. ראשית הוא אינו רב, ולזכות מרכז הקבלה זה גם נכתב בגדול בפתיח של העמוד המפרט את פרטיו. מדובר בתואר כבוד שנותנים לו תלמידיו. בישראל, מתברר, מותר לקרוא למי שאינו רב רשמי שעבר מסלול מקצועי וזה תפקידו. למה? ככה.

הרב שאינו רב מופיע בקורות חייו לעתים כדוקטור ולעתים כפרופסור. על פי התעודות שנשלחו אלי, הוא בעל תואר דוקטור ממכון לפילוסופיה של האקדמיה הרוסית למדעים. על פי הגף לתארים זרים, מדובר במוסד מוכר. למה רוסיה, למרות שהאיש חיי בישראל כבר עשרות שנים? כי זו שפת אמו, לכן עשה דווקא שם את עבודת הדוקטורט. לדברי יחצ"נו רני רהב, הוא גם זכה שם בדרגת פרופסור, על אף שהאיש אינו חבר סגל או מלמד במקום (שנסגר מאז). הסיבה: מדובר בשיטה שונה ביחס לשיטה הישראלית. כך או כך, האיש אינו פרופסור בישראל, ומעולם לא עבר תהליך שקילה שתאשר את התואר שלו.



אביבה פרידמן, פרופסור ארנון לוי, דוקטורט חדש ולא מוכר, בא לעולם - psychology coaching

חמש הטעויות של פרופסור ארנון לוי, דוקטורט חדש ולא מוכר, בא לעולם - psychology coaching. אפשר לעשות אותו בהתכתבות, תמורת 24,000 שקלים בשנה, בתיווך מסגרת לא אקדמית, ובהנחיית פרופסור לא מוכר

26.11.2016 10:36
טלי חרותי-סובר
מקור: http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.3133670

השיחה עם פרופסור ארנון לוי מבלבלת. היא מתחילה במקום אחד ונגמרת במקום אחר לגמרי. כך למשל הוא מספר שהוא עומד בראש ממכלה אקדמית ללימודי psychology coaching.


מדובר בטעות שכוללת עבירה על החוק: לאיש אין, לא הייתה, ולא תהיה בעתיד הקרוב, מכללה אקדמית. כדי להקים מכללה אקדמית בישראל צריך את אישור המל"ג, וזה איננו. המכללה של לוי  אקדמית כמו המכללה לפלפל, או ד"ר שקשוקה. גם המושג  psychology coaching אינו מכור כתחום אקדמי בישראל, מה שמוביל לטעות השנייה: לוי טוען שאת התחום הזה הוא מלמד באוניברסיטאות בישראל, למשל בר אילן או תל אביב. בתחילת השיחה הוא אומר שהקורס נלמד אפילו בתואר שני בעבודה סוציאלית.

בהמשך השיחה מסתבר שמדובר בלימודי המשך, או לימודי חוץ, קרי: לימודי תעודה, אקדמיה זה לא. בהמשך השיחה, כשהוא מבין שיש כאן בעיה, הוא אומר שאולי טעה בהגדרה. לדבריו גם אם היא לא אקדמית היא "מאפשרת לימודים גבוהים".

טעות שלישית: מה"מכללה" של לוי אי אפשר לקבל אף תואר, נמוך או גבוה, ראשון או שלישי. מדובר בסוג של צינור בסגנון "מכללת" הכרמל של ח"כ אכרם חסון (כולנו) עליה כתבתי לא מעט, שעדיין משווקת פה תארי דוקטור מרומניה ומולדובה, לכל דיכפין. לוי, מצדו, יצר קשר עם אוניברסיטה באנגליה, שמסייעת לחמש הסטודנטיות שלו לקבל תואר דוקטור בהתכתבות בתחום הזה. שוב בהתכתבות, דיסטנס לרנינג מה שאוהבים המסנגרים להדגיש, וכי למה לנסוע לאנגליה לשנתיים – שלוש, אם אפשר לשלם 24,000 שקלים בשנה בישראל, לעבור קורס אחד - מתודולוגיה, בווידיאו, לקבל הנחיה בעברית ממר לוי, ומבלי להיות פסיכולוג בכלל, לקבל תואר דוקטור בתחום הלא מוכר - psychology coaching?

אגב, את המושג הזה פגשתי דרך הודעה בהולה של יחצ"ן שהציע את ה"פסיכולוגית האימונית" אביבה פרידמן, ש"תשמח" (כך במקור) לדבר על הנזקים הנפשיים של השריפות. שיחה עם פרידמן הבהירה שהיא אחת ה"דוקטורנטיות" של לוי. פרידמן אינה פסיכולוגית רשומה, אבל כבר מתהדרת בתואר פסיכולוגית אימונית. בקרוב ד"ר. לוי כועס על השימוש במושג, וטוען שזו יוזמה שלה אבל פרידמן צודקת – היא בסך הכל מתרגמת מאנגלית את מה שהביא לכאן לוי.

אביבה פרידמן

טעות רביעית: פרידמן, כמו לוי, טוענים בלהט שהתואר מוכר בישראל. הוא לא. אחד מכללי משרד החינוך קובע כי לא יוכר תואר שלישי מחו"ל עבור תוכנית המיועדת לישראלים. רוצה דוקטורט? סע לאוניברסיטה מוכרת, עמוד בכל הכללים יחד עם סטודנטים מקומיים ואחרים שהגיעו ממדינות זרות, ואחרי שתגיש את העבודה לועדת מומחים ישראלית – יקבע האם היא מוכרת לצרכי שקילות (שכר וקידום הנדרשים לעובדי מגזר ציבורי). הוועדה תשאל אם מדובר בתוכנית בינלאומית אמיתית. זו של לוי – לא. כרגע, לעדותו, לומדות בה רק חמש ישראליות, והוא רוצה לשווק אותה בעולם. לחמש יש סיבה לדאגה. אם ירצו להשתמש בתואר בשירות המדינה, היא כנראה לא תאפשר.

טעות חמישית: לוי נושא את התואר פרופסור. בניגוד ללא מעט "דוקטורים" עליהם אני כותבת כאן, הוא דווקא ד"ר אמיתי. עם זאת, כשהוא נשאל מהיכן הפרופסורה, הוא נוקב בשם של מוסד שוויצרי. עוד כמה שאלות ומסתבר שהמוסד אינו מוכר על ידי משרד החינוך הישראלי.

נ.ב. מהתגובה של לוי למדתי שהוא פסיכולוג, אבל בעיקר פסיכותרפיסט. משום מה מגיעים לא מעט מעגלי פינות דווקא מהתחום הזה. חבל.

תגובת ארנון לוי: "הכתבת טלי סובר חרותי פותחת את הכתבה שלה במילים: "השיחה עם פרופסור ארנון לוי מבלבלת" ואכן נראה שכאן היא התבלבלה. לאחר שביצעה תחקירים רבים על אוניברסיטאות פיקטיביות, ותארים הנקנים בכסף כשהיא נתקלה במכללה שלנו שהיא יוצאת  דופן בנוף הישראלי היא מיהרה לתייג אותה בזלזול כמכללה פיקטיבית. Coaching Psychology Academy   אינה מכללה ישראלית ומעולם לא התיימרה להיות. היא מכללה בינ"ל שמלמדת נושא אחד: Coaching Psychology  שאינו תמיד ריווחי ולכן כבר מההתחלה ברור שייעודה אינו למכור תארים ולהתעשר. ברוח זו המכללה רושמת סטודנטים מרחבי העולם וגם סטודנטים ישראליים. החזון שלה להשתתף עם עמיתים בעולם בפיתוח תחום ה Coaching Psychology  ולתרום לתחומי הפסיכותרפיה והאימון הח"מ עוסק בתחומים אלה שנים רבות והוא כיום סגן הנשיא בחברה הבינ"ל ל  Coaching Psychology  יו"ר האיגוד הישראלי ל  Coaching Psychology ובעברו יו"ר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה. (אגב לשכת המאמנים הזמינה לאחרונה את פרופ אנתוני גרנט מאוניברסיטת סידני מייסד תוכנית הלימודים האקדמית הראשונה ב Coaching Psychology  לכנס שייערך לכבודו. אני ממליץ לטלי ללכת לכנס וללמוד קצת על תחום מרתק זה).

בניגוד לטענת הכתבת המכללה אינה צריכה אישור של המל"ג כיון שהמל"ג מאשר או לא רק תוכניות במכללות ואוניברסיטאות ישראליות. לגבי הטענה שאמרתי שאני מלמד את התחום לתואר שני מעולם לא אמרתי זאת ויש כאן בלבול או טעות של הכתבת. נהפוך הוא תחום אקדמי זה שהוא חדש יחסית בעולם, (כ 14 שנה ) אומנם מתפתח במהירות בעולם ( בשנה שעברה התקיימו 3 כנסים אקדמיים בינ"ל בתחום (במלבורן, סן דייגו ולונדון) עדיין אינו מוכר ללימודים אקדמיים בארץ . בישראל מתקיימים רק לימודי תעודה באוניברסיטת ת"א (תוכנית שייסדתי וניהלתי לפני כ 10 שנים)  ותוכנית שאני מנהל כיום באונ' בר אילן כאמור שתי התוכניות הן במסגרת לימודי המשך לאקדמאים ולא לימודי תואר.

הכתבת משווה את תארי הPhD  שנילמדים במכללה לתארים פיקטיביים שמיועדים לסטודנטים ישראלים מאוניברסיטאות במזרח  אירופה בעוד שתארי הדוקטור שאנו מכשירים אליהם לא מיועדים לישראלים בלבד ונעשים בשיתוף עם אוניברסיטאות בריטיות מוכרות בארץ ובעולם ובעלות מוניטין. הסטודנטים מקבלים הנחייה מפרופסורים באנגליה וממני ופאנל הבחינות לתואר מורכב מפרופסורים מהאוניברסיטה וכן מזמינים כנהוג  באוניברסיטאות רציניות פרופסורים אורחים מאוניברסיטאות אחרות תארי ה PhD  שהסטודנטים מקבלים הם תארי PhD "תיקניים" ורגילים של האוניברסיטה כמו אלה הניתנים לסטודנטים שלומדים באנגליה ואינם תארים המיועדים במיוחד לישראלים.

מינוי הפרופסור (ולא תואר כפי שכותבת בטעות טלי. פרופסור הוא מינוי אקדמי ולא תואר) ניתן לי ע"י בי"ס בינ"ל  למינהל עסקים בשוויץ ואני עומד לקבל מינוי נוסף גם מהאוניברסיטה הבריטית שאתה אנו בקשר.  בעוד שהאוניברסיטאות הבריטיות מוכרות בארץ לא בדקנו את ביה"ס למינהל עסקים שמכשיר לדוקטורט במינהל עסקים ופסיכולוגיה יישומית ומיועד יותר ללימודי סטודנטים מחו"ל.

נקודה אחרונה טלי כותבת בזילוזול על הלמידה מרחוק, distance learning  אומנם היו אוניברסיטאות פיקטיביות שהעניקו תאריהם בלמידה מרחוק אך כיום זה אמצעי לימוד ההולך ומתפשט בעולם וגם   אוניברסיטאות עילית כ MIT סטנפורד ברקלי ורבות אחרות מאמצות שיטה זו שמתאימה לחיינו המודרניים הרבה יותר משיטות הלמידה האקדמאיות המסורתיות.

טלי כותבת שאני פסיכולוג קליני שעוסק בפסיכותרפיה וזה משונה בעיניה. לידיעתה פסיכותרפיה הוא העיסוק העיקרי של פסיכולוגים קליניים. ואני יכול להרחיב ולכתוב עוד הרבה הערות על כתבה זו אך הבטחתי לכתוב בקיצור ככל שאפשר".

כל סדרת הדוקטורטים  - כאן:

כמה שווה הדוקטורט שלכם מאוניברסיטת ניקוסיה, ובשם מי מדבר ד"ר יובל דרור

כמה שווה הדוקטורט שלכם מאוניברסיטת ניקוסיה, ובשם מי מדבר ד"ר יובל דרור? 18,000 דולר עבור דוקטורט בהתכתבות שלא דורש מכם כמעט דבר. וגם: מחקר משמח על שקיות, והאינטרסים הנסתרים של יובל דרור. 

03.12.2016 13:50
טלי חרותי-סובר
מקור: http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.3140838

לאחרונה קיבלו לא מעט אנשים הצעה מפתה: 18 אלף דולר עבור תואר דוקטור מאוניברסיטת ניקוסיה: "לאחר חבלי לידה התחילו הישראלים הראשונים ללמוד לדוקטורט באוניברסיטת ניקוסיה (הגדולה בקפריסין)", נכתב במייל שנשלח ממשרדו של מיודענו עקיבא פרדקין, שהחקירה בנושא תעשיית התארים הפיקטיביים שהוא מככב בה, עדיין לא הסתיימה.

"האוניברסיטה מוכרת על ידי  משרד החינוך ,טיסה לקפריסין עולה היום כ-100 דולר (מדובר על לימוד מרחוק עם נסיעה אחת להגנה על עבודת הדוקטורט באוניברסיטה)", כך נכתב במייל. "כדי להתקבל צריך תואר שני (לא חייבים תזה) והצעת מחקר קצרה". בקובץ מפורטים כל תארי הדוקטור האפשריים בהתכתבות מקפריסין: חינוך, עבודה סוציאלית, מנהל עסקים, משפטים, הנדסה ועוד. לא נכתב מי המנחה בעבודה אך נכתב כי עבור הצעת המחקר הראשונית, "תקבלו מאיתנו את כל העזרה".
18 אלף דולר הם לא הסכום הכי גדול ששמענו עליו עבור תואר דוקטור בהתכתבות. כמעט זיל הזול. גם העובדה שלא צריך תואר שני עם תזה מאוד מקלה (נקרא לזה ככה) על ה"דוקטורנטים". מהמייל עולה כי גם אין צורך באף קורס. עבודה ודי. על תעשיית העבודות המפוברקות נכתב כבר הרבה, והיא פורחת בעיקר במקומות מהסוג המתכתב כפי שניתן לשמוע כאן.

 בנקודה זו יש לשים לב לנושא חשוב אחד: העובדה שהאוניברסיטה מוכרת בישראל כלל לא אומרת שהתארים יוכרו. האוניברסיטה מוכרת כי היא מוכרת בקפריסין, אבל כדי שהתארים יוכרו כאן לצרכי קידום או שכר, יידרש כל דוקטור חדש להביא את העבודה שהכין לפני ועדת מומחים של הגף לתארים זרים במשרד החינוך, והיא זו שתחליט אם מדובר בדוקטורט ראוי. יתרה מכך: על פי הוראות הגף, תוכניות לימוד המיועדות לישראלים באוניברסיטה זרה לא יכולות לקבל הכרה בשום פנים ואופן. מי שרוצה לעשות דוקטורט, יתכבד ויעשה את אותו תהליך הנדרש מכל אדם אחר, מבלי "כל העזרה" בעברית, ממתווך ישראלי. זהירות.

לכל סדרת הדוקטורטים.

כפריקית של מיחזור אין מאושרת ממני מכניסתו לתוקף של חוק השקיות בתחילת ינואר 2017. בעוד פחות מחודש ייאלצו כל המשתמשים בשקיות (שיהיה בבית, למה לא) לשלם 10 אגורות עבור כל שקית גופיה שהם צורכים בסופר. מחקר שעשה הדוקטור (המאוד אמיתי) אייל פאר, יחד הדוקטורנטים אריאל טיקוצקי ולימור סהר ענבר, מבר אילן, העלה נתונים מעניינים: התשלום הפעוט הזה צפוי להפחית את השימוש בשקיות ב-38%. לו היה המשרד להגנת הסביבה מבקש חצי שקל לשקית, היה מפחית בתוך זמן קצר 65% מן השקיות הנצרכות. כיוון שבישראל נעשה שימוש בלא פחות מ-2.2 מיליארד שקיות גופיה בכל שנה (ויש הטוענים יותר) יופחת מאוד הזיהום הסביבתי הבלתי נלאה. משהו טוב בכל זאת קורה כאן. עוד על המחקר כאן.


ד"ר יובל דרור הוא מרצה לתקשורת במכללה למנהל. לאחרונה הוא כעס עליי. מה זה כעס, כל כך כעס עד שהקדיש לי פוסט שלם בבלוג שלו, לאחר סיקור ההתנהלות הביזארית של ועד מרצי דור א' שהשבית את המכללה ליומיים. בשיטה הכה פופולרית היום, כבר אין "תקשורת",
יש עיתונאי עם פנים ושם, ובואו ניכנס בו. מה שטוב לראש הממשלה, טוב למומחה יובל דרור. הבעיה לא הייתה בסגנון (לזה אנחנו כבר רגילים) אלא בתוכן. כזה גיבוב של קשקשת לא פגשתי כבר הרבה זמן. גרוע מכך, דרור היה אחד האנשים שהגנו על כיסם מפני ההנהלה, וה"אובייקטיביות" של הטור של מומחה התקשורת, שקולה רק לאובייקטיביות של ציון קינן בטור אובייקטיבי על הסכמי השתקה.

כמובן שהמומחה לא טרח לדבר איתי קודם (אולי היה מגלה כמה דברים שהוא לא יודע. הרבה דברים, ליתר דיוק) ולמצער, אפילו לא היה מסוגל לכתוב את השם שלי נכון.  ה"מומחה" מלמד סטודנטים שמשלמים עשרות אלפי שקלים בבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל, בכל שנה. ניתן רק לקוות שזו לא הרמה הכללית.

ה"דוקטור" הישראלי לרפואה סינית, דורון שוהם, ד"ר אציל מניו פורט, טלי חרותי-סובר

ה"דוקטור" הישראלי לרפואה סינית: כשיש טייטל מי צריך תואר. לדורון שוהם אין אף תואר אקדמי, אבל הוא דוקטור בהתכתבות מהאוניברסיטה הפתוחה של סרי לנקה. אחרי ארבע שנים הוא מבטיח להפסיק להשתמש בתואר. ואילו מירה אציל לא נמנעת מהשימוש בתואר, "כי התעודה כבר על הקיר"

27.12.2016 08:40
טלי חרותי-סובר
מקור: http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.3173707

הידעתם כי  ד"ר דורון שוהם הוא "בוגר בית ספר מדיסין לרפואה סינית ושיאצו, בעל דוקטוראט PH.d ברפואה משלימה, עורך עבודת מחקר בנושא פטריית הקנדידה ודרך טיפולה, מטפל בשיטת האיזון של ד"ר טאן שנחשבת היום לאחת מהשיטות המובילות בעולם בתחום הדיקור הסיני?" . אם לא ידעתם את זה, סביר גם להניח שלא ידעתם גם של"ד"ר" אין אף תואר אקדמי, לא ראשון ולא שני, אבל הוא מציג את עצמו מאז 2012 כבעל תואר אקדמי שלישי, בחסות האוניברסיטה הפתוחה של סרי לנקה. את התואר עשה "ד"ר סין", כמו שהוא קורא לעצמו, בהתכתבות בעזרת האיש שהביא לנו מאות בעלי תארי "דוקטור" נוספים – אריק לשם, הגורו של המטפלים האלטרנטיביים, ואחד האנשים  העומדים בראש תעשיית הדוקטורטים בהתכתבות, שאינם מוכרים בישראל.

שוהם טוען ש"הציעו לו את המסלול הזה", והוא גם קיבל אישור מעורך דין ונוטריון שהתואר מוכר בכל מדינה ריבונית בעולם, ואם ישראל היא מדינה ריבונית – הוא מוכר גם כאן. לדבריו ההצעה כללה שתי אפשרויות: מסלול בארצות הברית ומסלול בסרי לנקה. למה בחר דווקא בשני? כי הוא היה יותר זול.

אז איך נראה מסלול שכזה? שוהם נדרש לעשות עבודה בתחום אותו הוא חוקר בעצמו – פטריית הקנדידה. מי היה המנחה שלו? אריק לשם. האם הוא מומחה לקנדידה? ברור שלא. לשם, שלא מעט "דוקטורים" טוענים כי היה  ה"מנחה" שלהם הוא בעצם, כך טוען שוהם, המתווך מול המוסד האקדמי בסרי לנקה. שוהם מספר כי כתב את העבודה בעצמו, ללא כל פיקוח או הנחיה, ואחותו תרגמה אותה לאנגלית. "האנשים בסרי לנקה היו אמורים לקרוא אותה", אמר , "ולהחליט האם הם נותנים את התואר או לא". מי הם האנשים האלה? שוהם לא יודע. האם נסע לסרי לנקה אי פעם, האם הגן על ה"תזה" שלו? לגמרי לא. האם קיבל את התעודה הנכספת ולכן הוא מציג את עצמו כדוקטור בישראל? ודאי.

שוהם הבטיח לבדוק אם התהליך שעבר, שאינו מוכר בישראל בשום צורה. תגובתו לאחר הבדיקה ראויה להערכה: "תודה על ההארה בנושא התעודה. לא ידעתי ולא הבנתי זאת על פי הנתונים שנמסרו לי. אדאג לא להשתמש בתעודה זו כתואר, ואדאג להוריד את המילה ד"ר מאתר האינטרנט".


ד"ר מירה אציל

ד"ר אציל מניו פורט

בניגוד לשוהם, שכאמור אין לו כל תואר אקדמי מוכר, מירה אציל היא פסיכולוגית רשומה בעלת תואר שני קליני. מאז שנות ה-90 צמוד לשמה גם התואר ד"ר. אציל, כמו לא מעט פסיכולוגים ישראלים, קיבלה אותו מאוניברסיטת ניו פורט, אחותה של לטביה, בתהליך מיוחד: עבודת הדוקטורט נכתבה בעברית (על אף שהמוסד אמריקאי) והונחתה על ידי ישראלי שהוא איש מקצוע, אך אינו איש אקדמיה. לדברי אציל, היא מודעת ל"חוסר הנעימות הכרוכה בעובדה שהתואר אינו מוכר על ידי משרד החינוך", אך לדבריה הוא חוקי, ואינו קשור לעבודה שהיא עושה בהתאם לשני תאריה הראשונים, המוכרים. למה היא בכל זאת משתמשת בתואר ד"ר? כי הוא שם כבר 30 שנה. "התעודה נמצאת אצלי על הקיר", היא אומרת. "כל אחד יכול לראות מאיפה התואר"




דוקטורים ומומחים מטעם עצמם טלי חרותי סובר

דוקטורים ומומחים מטעם עצמם – כך תזהו (כולל הרשימה המלאה). עוד ועוד שמות עולים בסדרת הדוקטורים הלא מוכרים, ביניהם מגשרים, פסיכותרפיסטים, מטפלים בהפרעות קשב וריכוז, מאמנים, תזונאים ועוד. איך תזהו אותם? הנה חמישה כללים פשוטים (וגם רשימה מלאה של כל האייטמים בסדרה ההולכת ומתארכת הזו)

25.09.2016 10:45
טלי חרותי-סובר
מקור: http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.3075397

האמת היא שמדובר בתחקיר מדכא. לא כי הוא קשה מדי או מורכב. הוא פשוט לא נגמר. על כל "דוקטור" שאינו באמת "דוקטור" שנחשף, מתגלים עוד עשרה, והרשימה ארוכה-ארוכה. בין ה"דוקטורים" ניתן למצוא מגשרים, מאמנים, מטפלים אלטרנטיביים למיניהם, אנשים בעלי תעודת פסיכותרפיסט ממכון עלום שכל אחד יכול לקבל ואחרים. חלקם מטפל בגוף, חלקם בנפש, חלקם במבוגרים, חלקם בילדים, כולם מגיעים ברגע של נזקקות, רגע כזה שלא ממש בודקים במהלכו האם ה"פרופסור" הוא אכן פרופסור, או סתם מתחזה.

הבעיה היא שלא עושים הרבה נגדם. בעוד כל סלמונלה הופכת כאן לרעידת אדמה, הרי שמשרד הבריאות הרבה פחות מתרגש מאנשים בעלי תואר "דוקטור" שמציעים לכם טיפול נפשי או פיזי, ברגעים קשים, בלי שברור איזו הכשרה קיבלו, וממי.

במהלך הסדרה הזו כבר הזכרתי את המומחה הבינלאומי להרטבה קובי שגיא, שהוועדה להטעיית הציבור של משרד הבריאות בודקת למה הוא משתמש בסופרלטיבים רפואיים כמו רשת מרפאות או פציינטים בניגוד לחוק, ומתפאר בתואר ד"ר שכמובן אינו מוכר בארץ. לאחרונה גם סיפרתי כאן על ה"מומחית לרפואת ילדים משולבת" טל קבסה, גם היא נמצאת בטיפול העדין מאוד של משרד הבריאות, שיבקש ממנה יפה להפסיק להציג את עצמה ככזו.

לאחרונה כתבתי גם על אבי פלג, הפסיכותרפיסט שאין לו ולו תואר אקדמי אחד, אבל יש לו קליניקה ותואר "פרופסור". התאום ההשכלתי שלו הוא ירון מאיר. והנה כלל ראשון שיש לשים לב אליו: כשאדם מספר לכם שהוא ד"ר בפסיכותרפיה – תברחו. על אף שניתן ללמוד את שיטת הטיפול הזו כלימודי תעודה או בקורסים שונים באוניברסיטה, שהרי שתואר אקדמי בתחום הזה לא קיים בישראל וגם בעולם , במוסדות רציניים ומוכרים, הוא לא עומד בדרך כלל בזכות עצמו, אלא כשהשלמה לתואר טיפולי.  משום מה הוא  קיים  בשפע במוסדות בהם קונים אותו.  כך קורה של"ד"ר" ירון מאיר, אין אף תואר אקדמי מוכר – אפילו לא תואר ראשון, אבל אין לו ,ולקולגות שלו, שום  בעיה להציע לכם טיפול נפשי. לא מעט "דוקטורים לפסיכותרפיה" מסתובבים בישראל. היזהרו.

כלל שני: גם אדם שמספר לכם שיש לו תואר דוקטור בגישור, אימון, פסיכולוגיה רוחנית, ליווי התפתחותי או רפואה אלטרנטיבית (שהיום נקראת משלימה, הולסטית או משולבת) – מספר לכם סיפורי סבתא.

התארים האלה, שיש אין ספור מוסדות פרטיים שמלמדים אותם ללא פיקוח של איש, אינם אקדמיים, לכן מושגים כמו דוקטור או לעיתים אפילו פרופסור, פשוט לא קיימים. אדם יכול להיות מעסה מעולה, רפלקסולוג נהדר, מדקר סיני או מטפל בכוסות רוח. הוא גם יכול להיות מאמן או מגשר מצוין. הוא רק לא יכול להיות דוקטור בתחום הזה. לכן ה"נטורופטית האונקולוגית" שרון בר גיל היא לא דוקטור ולא נעליים, גם צחי טופלברג שטוען שהוא יעזור לכם להיכנס להיריון אינו דוקטור, וגם התזונאית נטלי שוינקלשטיין. אגב, הפתעה הפתעה, מהם זכיתי בעיקר לטריקת טלפון כשביקשתי תגובה. את דורון אלי, שלא רק מגשר אלא גם מטפל בהפרעות קשב וריכוז לא הצלחתי להשיג, אבל מהאתר שלו זה ברור. הוא "דוקטור".

שרי שניידר שמטפלת בדיסלקציה והפרעות קריאה היא בעלת תואר דוקטור שעשתה בהתכתבות, והוא כמובן אינו מוכר. לשניידר יש לפחות תואר שני מוכר, וגם ניסיון בן שנים רבות, אבל למה לא להיות פשוט מטפלת מקצועית, אלא "דוקטור"?

אגב, השיחות איתם לעיתים הזויות. כשהתקשרתי לאמיר בונו נהוראי, שברשת קורא לעצמו ד"ר, ומציע סיוע בהתאמת תזונה ואימוני כושר, הוא טען שזה בכלל לא הוא, התבלבלתי בבן אדם. בדקתי שוב. לגמרי הוא. ד"ר? ממש לא.

כלל שלישי: כשאדם כותב בקורות חייו השכלה לא מפורטת – נגיד תואר "תואר דוקטור בפילוסופיה", כדאי להתחיל לחשוד. אדם שעשה תואר דוקטור אמיתי בדם יזע ודמעות תמיד יפרט את המוסד בו עשה אותו, התחום ולעיתים גם את שם המנחה. מדובר בעניין להתגאות בו, לא לעמעם. המפוברקים לא יפרטו כנראה כדי לא להעלות שאלות מיותרות.

כלל רביעי: חלקם כן מספרים מהיכן קיבלו את התואר, ו-99% מהמקרים התשובה היא  "אוניברסיטת קליפורניה". קשקוש בלבוש. מדובר במוסדות פרטיים שלא מוכרים במדינת המוצא, ובוודאי לא בישראל. הם נפתחים ונסגרים חליפות ומציעים תארים יקרים בהתכתבות. גם אתם יכולים לקום בבוקר ולהקים בית ספר ולהעניק תארי דוקטור לאמריקאים, תמורת כסף. האם זה הופך אתכם למוסד אקדמי? כנראה שלא. אגב, אופנה חדשה בקרב  כמה מה"דוקטורים" היא לנקוב בשם של מוסד שבכלל בודק אמינות של תארים, ולא נותן אותם.

אז מה אמרנו? כל מי שאינו מחזיק במקצוע אקדמי לא יכול להיות דוקטור, פרופסור או מומחה מוכשר ומפוקח. נתקלתם בתואר דוקטור בתחום טיפולי? תשאלו אם המטפל הוא רופא. נתקלתם במומחה בעל קורות חיים מעורפלים? תתרחקו. אוניברסיטת קליפורניה צריכה להדליק אור אדום, כמו גם לימודים בהתכתבות, מבלי להגיע למוסד. והנה הכלל החמישי: תמיד תשאלו את הדוקטור שפגשתם  אם התואר מוכר בישראל. הוא מתחיל להתפתל, לספר לכם שהוא מוכר ב"רשימת אונסקו" וקשקושים אחרים? חפשו מישהו אחר.

לבקשת הקהל זו הרשימה המרוכזת של כל מי שכבר נכתב עליו בסדרה המתארכת הזו:

הד"ר לרפואה סינית

http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.3173707

הדוקטורט שלכם מאוניברסיטת ניקוסיה

http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.3140838

חמש הטעויות של פרופ' ארנון לוי

http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.3133670

ד"ר אדלר תלמד אתכם על אושר, וד"ר אבנון תעשה איבחון רפואי בעזרת תדרים (וגם, ד"ר אבינעם פורת, נאוה בויום ואתי נחשון )

http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover

 ד" ר שריפי מחרסון והאם חיים חביב הוא דוקטור?

http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.3111730

תעלומת הפרופסורה של מכאל בר זוהר, ד"ר אורית ארבל, שוש נבון ועוד

http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.3105971

ד"ר פליט ריאליטי

http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.3097141

הדוקטורים האלטרנטיביים - הקוריוזים והמסוכנים

http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.3088919

ד"ר בהדרכת טיולים, ד"ר ליוגה , התואר של אמנון פורטוגלי

http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.3082374

זיו רייך לא יוכל להשתמש בתואר דוקטור במכללת נתניה

http://www.themarker.com/career/1.3079861

מאיר גלבוע: הלוחם בשחיתות והדוקטורט בהתכתבות

http://www.themarker.com/career/1.3079931

קובי שגיא

http://www.themarker.com/career/1.3038074

יום שבת, 27 במאי 2017

יו"ר עמידר וסמנכ"ל חברת הדואר וקובי אמסלם, הממונה על השכר באוצר זיופים בתארים דוקטור

TheMarker

יו"ר עמידר וסמנכ"ל חברת הדואר לא יוכלו להשתמש בתואר דוקטור בשירות הציבורי

על פי הוראות הממונה על השכר באוצר: אדם בעל תואר אקדמי שלא הוכר בישראל לא יוכל להציג אותו במסגרת עבודתו בכלל המגזר הציבורי, ולא רק בשירות המדינה ובחברות הממשלתיות ■ פירוש הדבר - כל בעלי תואר הדוקטור מחרסון או קוסטה ריקה לא יוכלו לעשות בו שימוש

קובי אמסלם, הממונה על השכר באוצר, שלח חוזר המרחיב את ההנחיה התקש"ירית (תקנון שירות המדינה) האוסרת על שימוש בתואר שלא הוכר גם לעובדים בשירות הציבורי בכללו - ולא רק עובדי שירות המדינה - לרבות החברות הממשלתיות, התאגידים, רשויות מקומיות ועוד. החוזר נשלח בעקבות סדרת כתבות ב-TheMarker בעניין בכירים בשירות הציבורי שהשתמשו בתואר אקדמי בלתי מוכר בישראל, לעיתים ממוסדות שאינם קיימים בחו"ל.

אמסלם כתב לכלל המעסיקים במגזר הציבורי כי: "לאור פרסומים על מקרים שבהם עובדים ובעלי תפקיד במגזר הציבורי מציגים את עצמם, בדרך זו או אחרת, מבחינת תואר משרתם או השכלתם, באופן לא ראוי ואף מטעה, לדוגמא: הצגתם כבעלי תארים מתקדמים, בעוד שמדובר בתארים מחו"ל שאינם מוכרים על-פי חוק המועצה להשכלה גבוהה או האגף להערכת תארים במשרד החינוך, להלן הנחיות נציבות שירות המדינה בעניין:

א.עובד בעל תואר מקצועי או רשיון על-פי דין לעסוק במקצוע, לא יחתום במסגרת עבודתו על כל מסמך ולא יציג עצמו כבעל התואר או הרשיון המקצועי, למעט במקרים חריגים בהם אושר הדבר על-ידי מנכ"ל המשרד או מנהל יחידת הסמך, לאחר שהתקבלה חוות דעת היועץ המשפטי של המשרד לפיה אין בשימוש בתואר משום אפשרות להטעיה.

ב. עובד אשר הינו בעל תואר אקדמאי אשר נרכש במוסד שלא הוכר על-ידי המועצה להשכלה גבוהה ושלא הוכר על-ידי הגורמים המקצועיים המוסמכים לפי דין, לא יציג עצמו ולא יישא בתואר הנ"ל במסגרת עבודתו. אבקש לפעול בהתאם לאמור בחוזר זה ולהביאו לידיעת העובדים".

קובי אמסלם
קובי אמסלםאוליבייה פיטוסי
מדובר, כאמור, בהוראה מרחיבה, שמטרתה למנוע הצגת עובד בתואר ד"ר למשל - על אף שזה אינו מוכר כלל בישראל. בסדרת הכתבות שפורסמה בחודשים האחרונים עלה כי לא מעט מחברי נבחרת הדירקטורים למשל, משתמשים בתארי דוקטור שאינם מוכרים בישראל, כמו גם אנשי אקדמיה ובעלי תפקידים בכירים.

כך למשל נושא יצחק לקס, יו"ר עמידר, את התואר ד"ר שאינו מוכר בישראל כיוון שהוא מגיע מחרסון ושווק על ידי עקיבא פרדקין, שנמצא בימים אלה במעצר כחלק מרשת של מכירת תארים אקדמיים פיקטיבים. גם שלמה קוגן, סמנכ"ל חברת הדואר, נושא את אותו תואר ואיתו גם אופיר בשן, דירקטור בחברת נתג"ז, שאמור היה להיות היו"ר שלה, אך המינוי נעצר לאחר פרסום נושא הדוקטורט. בשן גם לימד באוניברסיטת בן גוריון כמרצה חיצוני, ואינו מלמד יותר.

בנוסף, לאחרונה התגלה כי עו"ד מיקיל יורק ריד, פרקליט האתיקה של ועדת האתיקה של מחוז המרכז בלשכת עורכי הדין, מתהדר בתואר ד"ר על אף שזה אינו מוכר בישראל, ולדברי משרד החינוך התעודה שהוא נושא היא לתואר ראשון או שני בלבד. זיו רייך גם הוא נושא תואר שלישי שאינו מוכר כלל בישראל ממובד בריטי, והוא משמש לא רק כדירקטור בחברת חשמל, אלא גם כדיקאן בית הספר לביטוח של המכללה האקדמית נתניה.

זיו רייך
זיו רייךדודו בכר
הוא לא היחיד - לא מעט בעלי תואר דוקטור לא מוכר מלמדים גם באוניברסיטאות ובמכללות. ההוראה החדשה תמנע מהם, ומאחרים, את השימוש בו, במסגרת תפקידיהם הציבוריים.


מקור: http://www.ramzor.net/fw/?id=3063922&lightbox%5Biframe%5D=true&lightbox%5Bwidth%5D=94p&lightbox%5Bheight%5D=95p



תואר הדוקטור של פרקליט האתיקה בלשכת עורכי הדין אינו מוכר

תואר הדוקטור של פרקליט האתיקה בלשכת עורכי הדין אינו מוכר
January 12, 2016

דה מרקר טלי חרותי-סובר
עו"ד מייקל יורק ריד, פרקליט האתיקה של מחוז המרכז בלשכת עורכי הדין, טוען כי הוא ד"ר למשפטים - אך משרד החינוך קבע כי מדובר במקרה הטוב בתואר שני ■ יורק ריד: "מעולם לא טענתי שאני אוחז בתואר Phd, התואר שבו הוסמכתי הוא תואר ד"ר במשפטים"
עו"ד מייק יורק ריד הוא עורך דין, מבקר פנים, נוטריון וגם, על פי דבריו, בעל תואר דוקטור במדע המדינה ומשפטים. בתפקידו הנוכחי הוא פרקליט ועדת האתיקה של מחוז המרכז בלשכת עורכי הדין, או במלים אחרות, האיש שעומד מול עורכי דין שנגדם הוגשו תלונות ללשכה.
ואולם מבדיקה שנערכה מול משרד החינוך עולה כי תעודת הדוקטור שסיפק יורק ריד, מאוניברסיטת אטווש לורנד בהונגריה, אינה מוכרת ככזאת המקבילה לתואר ד"ר — תואר שלישי לפי הסטנדרטים של משרד החינוך.
"על פי המידע שברשותנו התואר doctorem iuris אינו תואר שלישי Phd", נמסר ממשרד החינוך. "כדי להיות בטוחים אם מדובר בתואר ראשון או שני, על בעל התואר להגיש לנו את כל המסמכים הרלוונטיים". שאלת הבהרה נוספת, וגם שלישית, שנשלחה למשרד החינוך העלתה כי שם אכן לא בטוחים אם התעודה שמציג יורק ריד היא תעודת תואר ראשון או שני, אבל היא אינה תעודת תואר שלישי.
"גאה בסיום הלימודים 
בהצטיינות יתרה"
יורק ריד אמר בתגובה כי "מעולם לא טענתי שאני אוחז בתואר Phd ולא רשמתי זאת בשום מקום. התואר שבו הוסמכתי הינו תואר ד"ר במשפטים, Doctor of Political Science and Jurisprudence. תואר זה הוענק לי מאוניברסיטת ELTE לאחר לימודים של כחמש שנים במדינה שבה חייתי וביליתי יום־יום באוניברסיטה.
"אני גאה בהיקף לימודי ובסיום הלימודים בהצטיינות יתרה בכל הסמסטרים. למדתי באנגלית ובהונגרית. סך הכל יצאו מספר מצומצם של ישראלים לשני מחזורים, רובם לא עמדו בבחינות ובדרישות של האוניברסיטה. אציין כי בכל מסגרת לימודית או אקדמית שלמדתי סיימתי בהצטיינות מקסימלית".
האוניברסיטה ההונגרית, שתאריה מוכרים בישראל לצורכי שכר או קידום, היתה חביבה על אנשי חינוך ישראלים בתחילת שנות ה–90, אז אירגן מתווך ישראלי קבוצות של אנשי המשרד, שעשו דוקטורט בהתכתבות מול אותה אוניברסיטה, כשאחת לשנה היו נוסעים לשם לשבוע לימודים. יורק ריד אומר כי לא עשה את התואר בהתכתבות, אלא חי בהונגריה. הוא אינו עובד מדינה, ולכן לתואר אין משמעות לקידום או להעלאת שכר.
שאלה נוספת שעלתה נוגעת בשמו, בעל הניחוח האנגלו־סקסי המובהק. השם הפרטי שאתו נולד הוא מיכאל. בשיחות סגורות הוא מודה כי החליף את שם המשפחה, כמו שעושים אנשים רבים אחרים כחוק, ולא מוכן להסגיר את שמו המקורי. לטענתו עשה זאת במסגרת פעילות ביטחונית.
מלשכת עורכי הדין נמסר: "מייק יורק ריד התקבל לעבודה כפרקליט ועדת אתיקה על פי מכרז לתקופה קצובה. יורק ריד הוסמך לעורך דין ב–1996. יש לציין כי תוארו כד"ר לא היה שיקול בקבלתו לתפקיד. נוסיף כי הוא זכה בתפקיד על פי תנאי המכרז, בהתאם להחלטת ועדת האיתור של הלשכה".

מקור:
http://google.wixsite.com/taliacademy/single-post/2016/1/12/%D7%AA%D7%95%D7%90%D7%A8-%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%98-%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%91%D7%9C%D7%A9%D7%9B%D7%AA-%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%9B%D7%99-%D7%94%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%9E%D7%95%D7%9B%D7%A8

"דוקטור" גילמור יטפל לכם בדיכאון דולב גילמור הוא נטורופת ללא אף תואר אקדמי. זה לא מונע ממנו לטפל בסכיזופרנים

"דוקטור" גילמור יטפל לכם בדיכאון דולב גילמור הוא נטורופת ללא אף תואר אקדמי. זה לא מונע ממנו לטפל בסכיזופרנים.
מקור: http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.4053051

28.04.2017 12:10 טלי חרותי-סובר

בסדרת הדוקטורטים הזו היו לי כבר שיחות משעשעות, מוזרות, מביכות ומאיימות. השיחה עם "ד"ר" דולב גילמור הייתה מפחידה.

בשקט ובנימוס הסביר לי ה"דוקטור" שהוא מטפל בסכיזופרנים, סובלים מבעיות דיכאון וגם במחלות נפשיות אחרות. מובן שהוא מטפל גם בחולים במחלות פיזיות שונות. זאת למרות שאינו רופא, פסיכולוג, פסיכיאטר, עובד סוציאלי קליני, או כל מטפל מוסמך אחר.

גילמור הוא נטורופת נטול כל תואר אקדמי שהוא, ודאי שלא הסמכה לטפל בבעיות נפש. את תואר ה"דוקטור" שלו קיבל מאוניברסיטת קליפורניה, לדבריו דרך מכללת מדיטבע, שאינה מכללה אקדמית, ואינה יכולה להעניק תואר בשום תחום. רוב הקולגות של גילמור מקבלים את התואר ממכללת תלתן עליה כתבתי לא פעם, ומפזרת פה תארי דוקטור אין סופיים למטפלים אלטרנטיביים למיניהם, אף אחד מהם אינו מוכר.

הטיפול שלו, לדבריו, כולל הקשבה - הוא חזר כמה פעמים על המילה הזו. בניגוד לרופאים הרגילים, הוא מקשיב לחולים, ואז נותן להם תוספי תזונה. האם משרד הבריאות מכיר בו כמטפל? מובן שלא, ממש כפי שמשרד החינוך לא מכיר בתואר הדוקטור שלו. לגילמור זה ממש לא משנה. בשום מקום לא כתוב שהתואר אינו מוכר בישראל או בכל מדינה אחרת.

גילמור אינו רק דוקטור שמטפל במחלות נפש. על פי אתר האינטרנט שלו, "דולב הוא חבר בארגון העולמי לרפואה אורתומולקולרית, בארגון הבינלאומי לטיפול בסכיזופרניה, בארגון פרייס-פוטנגר ובאגודה הישראלית לנטורופתיה".

דולב גילמור


המושג רפואה אורתומולקולרית העלה בי זכרון פחות נעים – ל"פרופסור" פנחס מנדל, הידוע יותר כפרופסור שקרא לי שרמוטה ושגם לו הייתה מומחיות ב"רפאות קוונטום". במרכז שלו , שלא קיים היום, הציע ד"ר מרדכי ליטמן את אותה רפואה אורתומולקולרית, שהדיוט עוד עלול לחשוב שהיא רפואה מוכרת, קיימת, מדעית ומוכחת. מעשית מדובר בהענקת תוספי תזונה במינונים גבוהים.
לשאלה כיצד יכול אדם שאינו בעל כל התמחות בטיפול בסכיזופרנים להיות חבר בארגון העולמי לטיפול בסכיזופרניה, ענה גילמור שלא חייבים להיות רופאים כדי להיות חלק מהארגון הזה.
אגב, האייטם הזה יגיע למשרד הבריאות, כמו רוב האחרים. האם משהו יקרה? אל חשש. במקרה הטוב יקבל גילמור שלנו מכתב מנומס שמבקש ממנו להציג את עצמו כראוי. האימפוטנציה חוגגת.
תגובת דולב גילמור: "אני עושה הכל על פי חוק. בכל מקום אני כותב שאני לא רופא. עזרתי להרבה אנשים, לעתים ללא תשלום. למי ששואל, אני אומר שהתואר לא מוכר בישראל".

עיתונאות כחלטורה – מקרה בוחן: טלי חרותי-סובר

עיתונאות כחלטורה – מקרה בוחן
מקור: http://www.popup.co.il/?p=10826

בשבועיים האחרונים החלה כתבת דה-מרקר, טלי חרותי-סובר, לדווח על המתרחש במכללה למינהל. המכללה למינהל נקלעה, למרבה הצער, לסכסוך עבודה. עמדתי האישית ביחס לסכסוך אינה חשובה ובטקסט הזה לא אדון בסכסוך עצמו. הדבר היחיד שארצה לעסוק בו הוא רמת הדיווח העיתונאי שמפגינה חרותי-סובר.

חרותי-סובר מדווחת בהרחבה על מערכת ההשכלה הגבוהה. על הכוונת שלה, בין השאר, אנשים שמתדהרים בתארים לא להם, בעיות במוסדות להשכלה גבוהה ועוד. אין ספק שהמטרה ששמה לעצמה היא ראויה וחשובה. הבעיה מתחילה כאשר אתה נתקל בטקסט שלה, שמתייחס לנושא אותו אתה מכיר היטב, מכיר לפרטי-פרטים, או אז אתה מגלה שרמת הדיוק שהיא מפגינה הוא מתחת לכל ביקורת, וזו לשון ההמעטה הכי ממעיטה שהצלחתי למצוא.

הנה עשר טעויות של טלי חרותי-סובר בשלושה טקסטים נפרדים.

כך נפתח הטקסט הראשון שפרסמה ביום ה-13.11.16:

בשבוע השלישי לשנת הלימודים סוערות הרוח במסלול האקדמי המכללה למנהל בראשון לציון, כאשר  ועד דור א' של הסגל האקדמי, המייצג בעיקר מרצים מבתי הספר לתקשורת ומינהל עסקים, מאיים בשביתה. האיום אינו כולל את ועד דור ב' של המרצים או את הסגל המנהלי, וכן בתי ספר אחרים כמו משפטים, מדעי המחשב או עיצוב.

1. במכללה למנהל אין מרצי דור א' ומרצי דור ב'. במכללה למנהל יש שני סוגים של הסכמים. הסכם קיבוצי בו כלולים ארבעה בתי ספר והסכמים אישיים בארבעה בתי הספר האחרים (סה"כ שמונה בתי ספר). אני נכנסתי למכללה למנהל בשנת 2010 ומכיוון שנכנסתי לבית הספר לתקשורת, שכלול בהסכם הקיבוצי, נכנסתי מיד ובאופן אוטומטי להסכם הקיבוצי (גם אם הייתי רוצה אחרת, כי אני חושב שמגיעים לי מיליונים, אין לי ברירה).

על פי טלי חרותי סובר, אני, שנמצא שבע שנים במכללה, אני נחשב ל"מרצה דור א'"(כלומר מהוותיקים) בעוד שמרצה ממשפטים או כלכלה, שאינם בהסכם הקיבוצי אך נמצאים יותר מ-20 שנה במכללה, הם "מרצי דור ב'" (מהחדשים, אלו שבאו אחרי דור א'), שלא לדבר על מרצה מפסיכולוגיה שנקלט לפני שנתיים, גם הוא, על פי הטקסט של חרותי-סובר, גם הוא "מרצה דור א'". במהלך כל הטקסט שלה, מתחילתו ועד סופו, חוזרת חרותי-סובר על עניין "דור א'" ו"דור ב'" למרות שאין לו שחר.

2. למרצים שאינם כלולים בהסכם הקיבוצי אין ועד. אני חוזר, בניגוד למה שחרותי סובר כותבת ("האיום אינו כולל את ועד דור ב'") למרצים שאינם בהסכם הקיבוצי אין ועד וממילא הם לא מרצים דור ב'.

3. בניגוד למה שחרותי-סובר כותבת ("ועד דור א' של הסגל האקדמי, המייצג בעיקר מרצים מבית הספר לתקשורת ומינהל עסקים") ועד הסגל האקדמי מייצג גם את המרצים בבית הספר למדעי ההתנהגות ובבית הספר לפסיכולוגיה – וממילא אלו לא מרצים דור א'.

4. כותבת חרותי סובר: "המכללה היא מוסד פרטי בו משלמים הסטודנטים כ-40 אלף שקל בשנה". לא נכון (פרטים בטעות מס' 8).

5. טרם פרסום הידיעה, חרותי-סובר לא פנתה לד"ר מאיר קוגמן מוועד הסגל האקדמי על מנת לקבל את תגובתו, זאת למרות שהזכירה את שמו בטקסט. למה היא לא פנתה אליו? האם הפרקטיקה העיתונאית לא מחייבת בקשת תגובה מצד מי שמזכירים אותו בשמו? כנראה שלא. התגובה שמופיעה כעת בסוף הידיעה, נוספה שעות ארוכות (אם לא ימים) אחרי פרסומה המקורי.



יום למחרת, פרסמה חרותי-סובר ידיעה שניה.

6. בידיעה הזו כותבת חרותי-סובר: "הוועד, אליו שייכים בעיקר מרצים מבתי הספר למינהל עסקים, תקשורת וכן פסיכולוגיה". נו, בית הספר לפסיכולוגיה הצטרף להסכם הקיבוצי. אולי בידיעה השלישית היא תוסיף את בית הספר למדעי ההתנהגות. נחכה ונראה.

7. שוב, כל הידיעה מתייחסת ל"מרצי דור א'" ו"מרצי דור ב'". לא היה ולא נברא.

8. כותבת חרותי סובר: "המכללה למנהל היא גוף פרטי המבקש מהסטודנטים שכר לימוד מהגבוהים בשוק (38 אלף שקל בשנה באופן רשמי, 22 אלף שקל בממוצע לתלמיד)". אוקיי, אלו כבר לא 40 אלף שקל אלא 38 אלף שקל, כלומר לא 38 אלף שקל, אלא 22 אלף שקל בממוצע לתלמיד. איזה כיף לקבל הנחה של 18 אלף שקל בשכר הלימוד בתוך 24 שעות?



היום התפרסמה הידיעה שלישית.

9. כך נפתחת הידיעה:

לפני למעלה מחודשיים הכריזו מרצי דור א', המיוצגים בהסכם קיבוצי, על סכסוך עבודה מול הנהלת המכללה למינהל. מדובר במרצים מבתי הספר למינהל עסקים (כולל תלמידי ראיית חשבון), תקשורת ומדעי ההתנהגות. מרצים בבתי הספר אחרים – משפטים, כלכלה, מדעי המחשב, עיצוב, פסיכולוגיה ועוד – אינם מאוגדים בהסכם קיבוצי, ולכן אינם צד לסכסוך או לשביתה.

הו! שמחה גדולה. בית הספר למדעי ההתנהגות הצטרף להסכם הקיבוצי. אבל אבוי, בית הספר לפסיכולוגיה, שרק לפני שמונה ימים היה בהסכם הקיבוצי, נזרק ממנו. נראה שככה זה אצל חרותי-סובר, העניינים מתקתקים! הם דינמיים! זזים מהר! בתי ספר נכנסים להסכם הקיבוצי, יוצאים מהסכם הקיבוצי! הופ, אתה מרצה דור א', רגע רגע, הופ! שביזות, אתה מרצה דור ב'.

10. חרותי-סובר מונה את בתי הספר שוועד מרצי דור א' (אין מרצי דור א') מייצג בהסכם – מנהל עסקים, תקשורת ומדעי ההתנהגות – ומונה את בתי הספר האחרים שאינם מיוצגים בהסכם – "משפטים, כלכלה, מדעי המחשב, עיצוב, פסיכולוגיה ועוד". כמה חבל שבמכללה למנהל יש רק שמונה בתי ספר. אין "עוד". רק שמונה. סורי. אבל תודו ש"ועוד" נשמע מאוד מרשים! דינמיות, אני אומר לכם, דינמיות.

כאמור, אני נמנע מלכתוב כאן את עמדתי האישית; היא לא רלוונטית. זאת ועוד, אין בכל הטעויות שעליהן הצבעתי משהו שקשור ב"עמדה" או "דעה", אלא רק בעובדות שעליהן אין מחלוקת ושהופעתן בצורה מעוותת בטקסטים של חרותי-סובר מביכה אותי כעיתונאי לשעבר וכמי שעוסק בהוראת המקצוע בהווה.

ומה עם השביתה? כולי תקווה שהיא תמנע ושאם היא בלתי נמנעת, שתהיה קצרה, ממש ממש קצרה.

תיקון: בפוסט המקורי נכתב ששמה של הכתבת הוא "טלי חירותי-סובר". שמה של הכתבת הוא "טלי חרותי-סובר" ועם טלי והיוד המיותרת סליחה.

נכתבו 12 תגובות לפוסט “עיתונאות כחלטורה – מקרה בוחן”

דניאל:
22 בנובמבר 2016, בשעה 23:46
למרבה הצער, יש עוד כמה וכמה טעויות בכתבה שלה מהיום.
בושה וחרפה שהאישה הזו עוד מועסקת כעיתונאית.

בת שבע:
23 בנובמבר 2016, בשעה 9:25
הטעיה נוספת: היא כותבת שהמכללה היא גוף פרטי, והפירוש הטבעי שמדובר בחברה פרטית. אבל המכללה היא מלכ"ר. (זה חל גם על המכללות הלא מתוקצבות האחרות כמו המכללה הבינתחומית בהרצליה)

דורון:
23 בנובמבר 2016, בשעה 14:49
ומה בכל זאת עמדתך יובל? הרי אתה דיקאן של אחד מבתי הספר השובתים. אין לך עמדה בנושא?

אלעד יאיר:
24 בנובמבר 2016, בשעה 9:47
נראה לי פוסט קטנוני משהו. לא אתנגח בכל סעיף וסעיף, אבל 38 אלף זה כ-40 אלף. וזה המחיר המלא, גם אם חלק ניכר מהתלמידים משלמים פחות. באותו אופן לא אראה כאי דיוק אם מישהו יכתוב שבהארוורד שכר הלימוד הוא כ-60 אלף דולר לשנה (ולא 59,550 דולר, לפי גוגל), גם אם רבים מהסטודנטים מקבלים מלגה והנחות.

דור א׳ וב׳, עניין מוכר לציבור, נראה לי דרך לגיטימית לפשט את סוג ההסכמים של המכללה למנהל. היה עדיף לקרוא לילד בשמו ואולי להסביר שזה כמו דור א וב בחברות אחרות, אבל זו לא טעות מהותית.

אני לא מכיר את חירותי-סובר ואין לי כל עמדה בנוגע לאיכותה המקצועית. היא עובדת בעיתון, לעיתון יש עורכים ואלו משנים את הטקסט ללא היכר כך שהמוצר המוגמר לא דומה לכתבה. במקרים מסויימים כתבים יכתבו כדי למצוא חן בעיני העורכים. חבל שזה כך, אבל זה מבטיח סוג של אחידות. וכמובן, ישראל רחוקה שנות אור מהסטנדרט העיתונאי של הניו יורק טיימס, האקונומיסט ועוד (כן, יש עוד). ולעולם לא תראה עיתון ישראלי מתנצל על טעות או אי דיוק, אלא אם בית המשפט חייב אותו.

עשר הדוגמאות שהבאת, רובן חוזרות על עצמן, נראות לי בגדר הסביר, לא משהו שמשנה את המהות של הטקסט. אגב, פנית לטלי חירותי-סובר לקבלת תגובה או שזו רק פרקטיקה שנדרשת מעיתונאים, לא מעיתונאים בדימוס? :)

עיתונאות כחלטורה – ועכשיו הדיבה | מאבד תמלילים - הגלוב:
4 בדצמבר 2016, בשעה 21:10
[…] יודע כבוד מהו. כיאה לדרכה העיתונאית, כפי שתיארתי אותה כאן, הטקסט שלה מלא שגיאות, חלקן שגיאות מהסוג שכבר הצבעתי […]

ירון:
4 בדצמבר 2016, בשעה 22:42
כמו שגילית דרור בעצמך יש אכן הרבה דיוקים. ורק שתדע גם באשר לכתבות על הדוקטורים (שלה. שרובן כתבות במקום! והן מצדיקות) אבל חלקם לטענתה עשו דוקטוראט בהתכתבות ושם יש לה יש לה טעויות רציניות באבחון אמיתיות הדוקטוראט. הגברת לא טרחה לבדוק עם הד"ר דבר. מנתה בלפחות ד"ר אחד/אחת מוכשר/ת ביותר שהדוקטוראט לא נעשה בהתכתבות. החוקר/ת נשארה בארץ כי איסוף הנתונים וכל המחקר היה על ישראל אבל היא לא טרחה לבקש את העבודה, התעודות של התואר הראשון והתואר השני עם התיזה, השקילה, חוות דעת ועדה, פירסומים כנסים ועוד. לד"ר הזה/הזו יש אפילו הכרה מאונ' מה TOP TEN אבל להוריד שמו שמה ולהתנצל זה קשה. כך שיש בהחלט ד"ר אחת/אחד ואפילו שניים שאם התחקיר היה עמוק ויסודי לא היתה מעזה להכניס שמו/ה לכתבה.

ירון:
4 בדצמבר 2016, בשעה 22:46
למעשה לא ניסתה להשיג את הד"ר/ים האלה בטלפון/מייל או בכל דרך אחרת לקבל תגובתם ולבקש תעודות/כנסים/פירסומים/הסברים ועוד. כך היה לפחות אצל ד"ר אחת/אחד או שנים מאוד מוכשרים. היה מצופה שלפני שהיא מכניסה שם של אחד לכתבה כזו תיצור עימו קשר לקבל הסברים ואת כל התעודות / פירסומים וכד' זה גם נכון ברמת המקצועיות של עיתונאי.

חרוט:
5 בדצמבר 2016, בשעה 14:27
עכשיו חלק מהטקסט הוא עם חירותי וחלק חרותי…

יובל:
5 בדצמבר 2016, בשעה 18:36
תודה, טופל.

משה:
2 במרץ 2017, בשעה 22:45
מהשטחיות והרדידות של התחקיר שערכה כתבת דה-מרקר, טלי חרותי-סובר אפשר להבין מדוע לא הצליחה לסיים דוקטורט. מה שתמוה הוא מדוע אוניברסיטת הנגב מאפשרת לה ללמד לימודי חוץ במנהל בלי שיש לה אפילו תואר שני במנהל שלא לדבר על דוקטורט.

עיתונות כחלטורה – לא, זה עוד לא נגמר | מאבד תמלילים - הגלוב:
7 במרץ 2017, בשעה 2:01
[…] שהקדשתי לטיפוס הזה שני פוסטים יותר מדי, אני נאלץ להקדיש לו פוסט שלישי – גם […]

טלי חרותי סובר:
22 באפריל 2017, בשעה 13:46
להלן הבלוג של טלי חרותי סובר
http://taliherutisover.blogspot.co.il
אתם מוזמנים לקרוא להגיב גם שם…
בבלוג כולם יכולים להגיב ולא ימחקו לכם את התגובות !

טלי חרותי-סובר: עיתונות כחלטורה – לא, זה עוד לא נגמר

עיתונות כחלטורה – לא, זה עוד לא נגמר
מקור: http://www.popup.co.il/?p=10872

טלי חרותי-סובר היא לא מסוג האנשים שאתה יכול ללמד אותם משהו. היא יודעת הכל. גם אחרי שמתקנים אותה היא לא תתקן את עצמה שהרי אם תתקן היא תאלץ להודות בטעות והיא, כזכור, לא טועה – זו המציאות שמתבלבלת.

אחרי שהקדשתי לטיפוס הזה שני פוסטים יותר מדי, אני נאלץ להקדיש לו פוסט שלישי – גם הוא יותר מדי. אני מקדיש לפועלה העיתונאי פוסט שלישי, כדי להמחיש שיש עיתונאים, שכאשר הם נחושים לעשות עבודה מחורבנת, כאשר הם נחושים לצייר מציאות בדרך מסוימת (והם, משום מה, מקבלים גיבוי מהעורכים שלהם), קשה מאוד לעשות משהו בעניין. אני כותב "יש עיתונאים" כיוון שהעיתונאים הטובים רוצים לתאר את המציאות בצורה המדויקת ביותר האפשרית, הם רואים בזה שליחות. את העיתונאים הרעים כל זה לא מעניין. השליחות שלהם היא להראות שהם הכי חכמים.

טלי חרותי-סובר היא הבסיס למה שמכונה "פייק-ניוז", היא התשתית עליו נשענת כל התזה הרעועה של אנשים דוגמת דונלד טראמפ. הם תופסים אחת כמו חרותי-סובר, שבדרך לא דרך התקדמה, שהקריירה שלה זרועה בטעויות, תביעות דיבה והתנצלויות, וטוענים שזה הפרצוף של המדיה כולה. לא, זה לא הפרצוף של המדיה כולה. זה הפרצוף של טלי חרותי-סובר.

לפני כשבועיים פרסמה חרותי-סובר ידיעה באתר דה-מרקר המספרת כי מנכ"ל המסלול האקדמי המכללה למנהל, רני יעקובי, ביקש לסיים את תפקידו. זה, פחות או יותר, החלק היחיד בטקסט שלה שהוא מדויק. שנתחיל?

הידיעה נפתחת בתיאור דרמטי:

"סגל המכללה למינהל קיבל מייל מפתיע, המבשר על סיום תפקידו של רני יעקובי, מנכ"ל המכללה בשנתיים האחרונות. על המייל חתום נשיא המכללה, אשר טישלר"

סגל המכללה למנהל אכן קיבל מייל שעליו חתום נשיא המכללה אבל המייל לא היה מפתיע. הידיעה על החלטתו של רני לסיים את תפקידו נפוצה במכללה לפחות שבוע לפני שחרותי-סובר פרסמה את הידיעה המרעישה שלה (שהבסיס שלה, סביר להניח, הוא הודעה לעיתונות).

חרותי-סובר פרסמה את הידיעה שלה ביום ראשון, ה-19.2. שלושה ימים קודם לכן, ביום חמישי ה-16.2, התקיימה במכללה למנהל ישיבת מועצת סגל בה השתתפו כל חברי הסגל הבכיר במסלול. עוד בפתח הישיבה הודיע נשיא המכללה על החלטתו של רני ובישר כי מי שיחליף אותו יהיה סמנכ"ל פיתוח עסקי, רפי גמיש. יומיים קודם לכן, ביום שלישי ה-14.2, התקיימה ישיבה של ראשי היחידות וגם בה סיפר הנשיא על החלטתו של המנכ"ל.

"המייל המפתיע", אם כן, הפתיע בעיקר את חרותי-סובר שאם היתה עושה עבודה עיתונאית טובה יותר, אם היתה עושה עבודה עיתונאית בכלל, היתה מגלה את הסיפור שבוע קודם לכן. אבל מה לעשות, היא לא עשתה עבודה עיתונאית טובה, היא לא עשתה עבודה עיתונאית בכלל. כל שנותר לה הוא לתאר מייל שאת תוכנו יודעים כל חברי הסגל במסלול (ויש יותר מ-800 כאלו), שבוע לפניה.

הלאה:

יעקובי עמד במרכזה של מלחמת הוועד בהנהלה, כאשר לוועד דור א' הצטרף גם ועד דור ב' (מי שלא היה בתוך ההסכם הקיבוצי בעבר), והוכרזה שביתה בת קרוב לשבוע.

חרותי-סובר, תמשיך לברבר על דור א' ודור ב' עד שהפנים שלה יהיו סגולות. העובדה שהביטוי הזה, והכתבת עצמה, הפכו לבדיחה בקרב המרצים, לא תפריע לה. לגופו של עניין:

א. לעובדי דור ב' (אין עובדי דור ב' במכללה למנהל) אין ועד. משום כך המשפט "הצטרף גם ועד דור ב'" הוא משפט ריק. הוא בלוף, הוא שקר. זה כמו שאכתוב "הצטרף גם צ'ינגפינקי החייזר הידידותי".
ב. השביתה לא נמשכה "קרוב לשבוע", היא נמשכה עשרה ימים (שמונה ימי הוראה). לכל הרוחות, את דיווחת על השביתה, כמה עצלן יכול עיתונאי להיות כדי לא להסתכל בארכיון שלו עצמו ולגלות כמה זמן  נמשכה שביתה שהוא עצמו דיווח עליה?!

ולבסוף:

לאחר דיונים מרתוניים הוחלט כי אנשי הסגל יעבדו יותר, יגיעו יותר ימים למכללה ובמקביל יקבלו את תנאי השכר שהובטחו בעבר, כולל הכנסת בתי הספר, שלא היו בהסכם הקיבוצי, לתוכו.

א. אני לא יודע מה זה "יעבדו יותר". מהמשפט הזה אפשר לחשוב שאנשי הסגל עובדים חצי יום בשבוע ועכשיו, סוף סוף, הם "יעבדו יותר". זו רמיזה שיש בתוכה השמצה פרועה.
ב. אין בהסכם החלטה שאנשי הסגל יגיעו יותר ימים למכללה (גם כך הם חיים במכללה. זו דוגמה לסוג הסילופים שחרותי-סובר מתענגת עליהם על מנת להשמיץ כל מה שמזכיר איכשהו עבודה מאורגנת).
ג. בניגוד מוחלט למה שמי שמכנה את עצמה "עיתונאית" כותבת, אנשי הסגל במסלול ויתרו על עשרות אחוזים משכרם ("תנאי השכר") ביחס למה "שהובטח להם בעבר". אני חוזר – עשרות אחוזים. האם זה אומר שחרותי-סובר לא מדייקת? האם זה אומר שהעובדות הן לא נר לרגליה? האם זה אומר שהיא נערת הפוסטר של המושג "פוסט-אמת"? מה פתאום. כל שאני אומר הוא שהמשפט הזה הוא דוגמה קלאסית להוצאת דיבה על עשרות אנשים.

שתי הערות לסיום.

חרותי-סובר היא לא סתם עיתונאית שלא מסוגלת לתקן את עצמה גם כאשר היא כותבת טעויות, היא לא סתם עיתונאית שתמשיך ותפיץ בדיות רק כדי להוכיח שהיא צודקת, היא מסוג העיתונאים שיסגרו איתך חשבון כי העזת לחשוף אותם, היא מסוג העיתונאים שירדפו אחריך לכל מקום כי גילית את הסוד הכי ידוע בתעשייה.

אתמול היא פרסמה טקסט על הדיל שבין יחימוביץ לכבל סביב הבחירות להסתדרות. ואיך היא פותחת את הטקסט שלה?

ההכחשה הגורפת של כבל ויחימוביץ' מזכירה לי אירוע מהעת האחרונה, כשכתבתי על שביתת המרצים במכללה למנהל. אחד מפעילי המשא ומתן היה ד"ר יובל דרור, דיקן בית הספר לתקשורת. דרור השתולל כשתיארתי את  אנשי דור א', מול אנשי דור ב' במכללה. הזעם של דרור היה ברור (וגם כתוב שחור על גבי לבן): דור א' זה חברת חשמל, לא אקדמאים אינטליגנטיים ממכללה יקרה. הם, במכללה, לא דור א', הם סתם קבוצה של אנשים שמאוגדת תחת פינוקי ההסכם הקיבוצי, מול קבוצה אחרת שלא נהנית מאותו הסכם. העובדה  שזו בדיוק ההגדרה של דור א', לא בלבלה את יובל דרור. קשה לזהות את עצמך עם משהו שיש לו גוון מלוכלך ובריוני, אלא שדרור וחבריו לא היו אז דור א', כמו שבין יחימוביץ' וכבל "אין דיל".

כן כן, כך נפתח טקסט על יחימוביץ וכבל. כמות ההשמצות שיש בקטע הזה היא מגוחכת ובעיקר היא מלמדת על סוג הבריונות הילדותית שמאפיינת את חרותי-סובר לאורך ורוחב הקריירה העיתונאית שלה. היא בדיוק הסיבה שכאשר התחלתי לכתוב על חרותי-סובר, הזהירו אותי באינסוף אזהרות שלא להסתבך עם זו שבטוחה שהשמש זורחת לה מהתחת רק כי יש לה גישה לעיתון.

מה שמוביל אותי להערה השניה. בפוסט הקודם שהקדשתי לחרותי-סובר, הודעתי על כוונתי לתבוע אותה בתביעת דיבה. מאז קיבלתי כמה וכמה טלפונים ממערכת דה-מרקר שביקשו להגיע לפשרה. הסיבה היחידה שהחלטתי בסופו של דבר שלא לתבוע קשורה בבקשתו האישית והמיוחדת של רני, מנכ"ל המכללה, שכעת עזב את תפקידו. הוא זה שביקש ממני באופן מיוחד למשוך את כל ההליכים שבהם כבר התחלתי. אהבתי את רני אהבת נפש ולכן הסכמתי.

טלי יקירתי, רני עזב.

6 במרץ 2017יובל תשקורת
ניווט בפוסט→ אראל סג"ל – קפקא המודרניעל השעמום ←
נכתבו 20 תגובות לפוסט “עיתונות כחלטורה – לא, זה עוד לא נגמר”

דנדוש:
6 במרץ 2017, בשעה 10:28
שובו של צ'ינגפינקי! מרגש!

ארי:
6 במרץ 2017, בשעה 11:08
יאללה תפסיק לאיים. "זאב, זאב". לא מאמין שבסוף תתבע. פעם קודמת רני היה התירוץ. תור מי עכשיו?

יובל:
6 במרץ 2017, בשעה 11:48
הו לא, ארי, אתה לא מאמין לי! הו, איך אתמודד עם חוסר האמונה של שפן סלעים שמתחבא מאחורי כינוי! הו, אינני יודע מה לעשות! הו!

ארי:
6 במרץ 2017, בשעה 12:12
אתה ממש לא צריך להתמודד עם חוסר האמונה של שפן סלעים כמוני. אבל אני לא האישיו. ואגב אין לי בעיה שתתבע אותה. פשוט ככל הזכור לי אמרת פעם קודמת שתתבע אותה ולא קרה כלום, אני מניח שגם הפעם לא יקרה…

יובל:
6 במרץ 2017, בשעה 13:03
הו, ארי, בגלל מה שאתה כותב עליי אני אחליט מה לעשות! כי ממש אכפת לי מה אתה חושב עליי! הו, ארי, אתה כוכב הצפון שלי! תודה ארי, תודה!

משה:
6 במרץ 2017, בשעה 14:12
אני נוטה לחשוב מנסיוני ומהיכרותי עם הדברים שהיא מדווחת שאתה צודק. אבל כל עוד היא מדבררת את האג'נדה הניאו ליברלית של העיתון שבו היא כותבת אף אחד לא יבדוק לה אף עובדה.

עודד:
6 במרץ 2017, בשעה 14:40
אני מוכרח להודות שנדהמתי מדפוס ההתנהגות שלך בתגובות, כפי שמשתקף מההתייחסות שלך לארי. ניכר מהם דפוס ילדותי, נרקיסיסטי ובוטה למדי. היה מוטב להגיב בצורה עניינית שתכבד אותך ואת הגולשים.

משתמש אנונימי (לא מזוהה):
6 במרץ 2017, בשעה 17:30
מסכימה עם עודד

שגית:
6 במרץ 2017, בשעה 14:43
זה מוזר שאתה כל כך כועס שהרי גם אתה היית פעם עיתונאי ואמור לדעת שאין עיתונאי שלא כותב מתוך פוזיציה מסוימת. לכן גם החלוקה שלך לעיתונאים טובים/רעים היא שגויה בעיני. לצערי, כל עיתונות/חדשות הם פייק ניוז במידה מסוימת ולו רק כי מדובר בניסיון לתאר את המציאות באמצעות כלי מוגבל

קרן:
6 במרץ 2017, בשעה 18:16
זה נכון שלכל כתב יש אג'נדה וכל כתב בוחר אילו עובדות לציין ובאיזה מסגור. זה לא הופך את הכל ללגיטימי ויש אינטגריטי בסיסי שצריך להיות לעיתונאי. ומתוך היכרות עם הכתיבה של טלי חירותי סובר, היא פשוט כותבת שקרים בלי טיפת בושה.

איכפת לה:
9 במרץ 2017, בשעה 10:25
מסכימה עם כול מילה.

שלמה:
6 במרץ 2017, בשעה 14:47
ארי=טח"ס??

וברצינות, באמת שלא ברור מה היא עוד עושה בדהמרקר. בזמנו ברק כהן העלה סברה על איזה רומן או משהו בסגנון ואני מניח שזה יכול לבצר מישהי בעיתון.
מעבר לזה, העיתונאית הכי עצלה שיוצא לי לקרוא.
שימו לב שה"כתבות" שלה לא עוברות הגהה מה שמותיר את הקורא עם רצון לגרד את עיניו בעזרת נייר זכוכית. אומרים שפעם, כשעוד עשו לה הגהה, היה צריך להתקין רשת נגד התאבדות בבניין של דה מרקר.

טלי חרותי לא כל כך סובר:
6 במרץ 2017, בשעה 18:54
מסכימה עם משתמש אנונימי (לא מזוהה)

מתי מרוטי סוחר:
6 במרץ 2017, בשעה 18:57
אני ממש מסכים עם טלי חרותי לא כל כך סובר

תומר:
7 במרץ 2017, בשעה 14:51
אני לא מסתתר מאחורי כינוי גם אם לא חותם בשמי על בלוג, כמו כן אינני טלי או חרותי או סובר או כל אחד מצירופיהם הלינאריים.

משהובהרו הדברים, אני מוצא את עצמי נאלץ להסכים עם אלו שתהו בתגובות קודמות על האמוציונאליות שאתה מגיב בה על סיקור שנאמנותו למציאות אולי לא מן המשובחות אבל גם לא באמת מסולף מן היסוד (כן כן, למרות השימוש השגוי במונחים דור א' ודור ב').
גם האמוציונאליות שבה אתה מגיב לאלו שלא מיישרים אתך קו תמוהה מעט בעיני. אז מישהו העז לחלוק עליך, ביג דיל. אם אתה מעדיף שרק חסידיך יוכלו להגיב כאן, רק תגיד.

אורן:
7 במרץ 2017, בשעה 21:47
תשמעו, אתם ניג'סים.
יושבת כתבת על הזנב של יובל וצולפת בו וכל מה שיש לכם להעיר זה על "האמוציונאליות" שבה הוא מגיב על הסיקור או על המגיבים שמלגלגים עליו.
תומר, אני בטוח שכולנו נשמח לבקר את ה"אמוציונאליות" שבה אתה תגיב כאשר ישמיצו אותך בפעם השלישית ברציפות על גבי העיתון – או האתר – או איפה שזה לא התפרסם. כולכם נורא גיבורים ונורא שקולים וממש אינטיליגנטיים. זה מאוד מרשים!
בקיצור, חבורה של ניג'סים.

מעין:
8 במרץ 2017, בשעה 10:10
אורן, אנחנו לא ניג'סים. קרא את שני הפוסטים האחרונים של יובל (כולל התגובות) ואת הנוכחי, והשב לנו – מי יושב למי על הזנב, ומי צולף במי?
הירידה לפסים אישיים התחילה אחרי שיובל פירסם פוסט על הסיקור של השביתה במכללה למינהל. על עניינים שלמתבונן מבחוץ נראו שוליים לחלוטין (כמו הגדרת "דור א'" לעומת ועד, שבעה ימים לעומת שמונה ימי שביתה) הוא השמיץ את הכתבת בצורה נוראית. היה ועדיין ברור שהמוטיבציה להשמצה הזאת היא הקירבה האישית שלו לנושא, ואפילו כתבת סוג ז' בוואינט שכותבת על הצ'ופצ'יק של הקומקום לא הייתה זוכה מיובל ליחס דומה.
כמי שעוקבת אחרי הבלוג שנים רבות ונהנית ממנו, ובעיקר מהאיכות שלו והרמה המקצועית הגבוהה בכתיבה על עיתונות ובכלל, חבל לי מאוד על הפוסטים האלה, שבעיקר דוחפים כתבים להפסיק לעסוק בנושאים אמיתיים וחשובים כמו מערכת ההשכלה הגבוהה, בשארית העיתונות האמיתית שעוד נותרה בישראל. בטוחני שאם טלי חרותי-סובר הייתה מפרסמת כתבה על תופעת הקוליפורמים בסלטי כרוב אדום, יובל היה מרגיש יותר טוב.
עניינים כאלה לא פותרים בתביעות דיבה, אלא בשיחת פיוס – רצוי סולחה בתיווך ידיד משותף. אולי עכשיו כשרני עזב הוא יהיה מוכן.

תומר:
15 במרץ 2017, בשעה 15:18
אורן (16)
נפלא מבינתי איך הפכתי אני – הקטון – לנושא הדיון.
עזוב אותי, בוא נסכים שאני אדם חלש, נוטה למצבי רוח וחסר עמוד שדרה מוסרי. בוא נגדיל ונניח שהייתי מגיב בצורה "אמוציונאלית" כדבריך אם היו משמיצים אותי בפעם השלישית ברציפות.

אחרי שסיכמנו שאני לא האישו, אני מקווה שהדירוג הנמוך שלי בסולם אורן לא אמור למנוע ממני להגיב כאן.

לעניין עצמו, אני לא ראיתי שהשמיצו את יובל, אם כבר אז להיפך. מי שבחר להפוך את הנושא לאישו מתמשך היה הוא ולא חרותי. מי שבחר להיטפל לאי-דיוקים שנהירים רק למי שהעניין מדיר שינה מעיניו היה הוא. ובסופו של דבר מי שהגיב אמוציונאלית היה הוא (וכן, גם אני אבל אני די בטוח שהסכמנו שאני חסר חשיבות בהקשר הזה).

יובל:
15 במרץ 2017, בשעה 23:08
בחיי שאתם משקיעים בזה יותר מדי אנרגיה :)
טלי היא תחביב אישי שלי ומדי פעם, כיאה לתחביבים, אני אתעסק איתה – אני מקווה שזה לא יפריע לכם.

בהקשר הזה – הפתעה! – דה-מרקר שוב נאלץ לשנות כתבות ולסגת בגלל טעות בדיווח שלה. זו ממש הפתעה גמורה. אני בהלם.

יובל:
9 באפריל 2017, בשעה 21:36
וזה ממשיך. עוד לא התאוששתי מההפתעה הראשונה ויש עוד הפתעה, הפתעה גמורה. מישהו מתלונן שטלי עושה עבודה חרא, כלומר חרא עבודה, כלומר חרא. הוא בטח טועה.

טלי חרותי-סובר: מאבד תמלילים – הגלוב עיתונאות כחלטורה – ועכשיו הדיבה

מאבד תמלילים – הגלוב
עיתונאות כחלטורה – ועכשיו הדיבה
מקור: http://www.popup.co.il/?p=10837

טלי חרותי-סובר הקדישה לי חלק מהטור שלה שפורסם לפני שעות אחדות, ואם זה לא כבוד שאותו אציין בקובץ קורות החיים שלי, אינני יודע כבוד מהו. כיאה לדרכה העיתונאית, כפי שתיארתי אותה כאן, הטקסט שלה מלא שגיאות, חלקן שגיאות מהסוג שכבר הצבעתי עליהן, חלקן שגיאות חדשות, וחלקן דיבה ממש.

אבל נתחיל בהתחלה.

בימים שלאחר פרסום הפוסט המקורי שלי, קיבלתי כמה פניות מאנשי דה-מרקר ומאנשים שמקורבים לאנשי דה-מרקר שהפצירו בי, ממש דחקו בי, להתלונן על חרותי-סובר בפני המערכת. אחד מהם כתב לי (ואני מצטט):

א. שימחת רבים במערכת דהמרקר בפוסט ובסטטוסים בעניין טלי חרותי סובר
ב. אחדים מהנ"ל מציעים שתכתוב מכתב תלונה מסודר + בקשה לתיקון לסמי פרץ (עורך דה-מרקר. י"ד).
היא אחד האנשים הפחות חביבים על המערכת. הרמה העיתונאית של שאר העבודה שלה די דומה.

הסברתי לאותו אדם, שהזכיר שטלי זו כבר סיבכה את המערכת בכמה תלונות (עוד על כך בהמשך), שיש לי דברים קצת יותר מעניינים לעשות מלשבת ולכתוב מכתבי תלונה לסמי ושהגיע הזמן שהמערכת תטפל בעיתונאים שלה בעצמה ולא תחכה לתלונות.

אם בזה לא די, תלונות, מסתבר, הן מנת חלקה של הקבועה של טלי.


כך לדוגמה, באוגוסט 2015 הגיש ארגון נכי צה"ל שתי תביעות דיבה פלוס תלונה לוועדת האתיקה של מועצת העיתונות ודרש פיצוי בסך 480 אלף שקל בשל הפרקטיקה החביבה על טלי: לכתוב על אנשים/ארגונים אך לא לבקש את תגובתם (כזכור, לא היתה לה בעיה לציין את שמו של ד"ר עו"ד מאיר קוגמן, יו"ר ועד הסגל האקדמי, אך לא לבקש את תגובתו. בקטנה). הארגון טען כי טלי זו מנהלת "מסע רדיפה אובססיבי נגד הארגון".

נו טוב, אנחנו מכירים ארגונים שכאשר הם לא מרוצים, הם מיד מגישים תלונות; זה בדרך כלל נגמר בשום דבר. ובכן, לא הפעם. ב-20 בינואר 2016, אחרי הליך גישור, פרסם העיתון התנצלות מקיפה ומפורטת ואף הוריד את שני הטקסטים מאתר האינטרנט של העיתון (ולכן לא ניתן למצוא אותם. את ההתנצלות אפשר למצוא כאן).

ארגון נכי צה"ל הוא לא היחיד שהתלונן על טלי. גם משרד יחסי ציבור התלונן על הפרקטיקה של טלי ללעוג לו ואפילו אישה תמימה, שדיברה עם טלי זו במסגרת סדנה ששתיהן הלכו אליה, גילתה שהיא עומדת במרכזו של טור שכתבה. האישה, ששוחחה עם אתר "וואלה" אמרה:

"אני חשה מבוכה גדולה. גם מתוכן הדברים המרושעים שנכתבו עלי, וגם מעצם החשיפה", היא מציינת ומוסיפה כי פנתה לאתר "הארץ" בבקשה להסיר את הפוסט או לפרסם התנצלות, אך נענתה בשלילה. "התחושה היא שהגב' חרותי-סובר כותבת מה שבא לה בלי לתת לאנשים אחרים את האופציה ההוגנת להגיב ותוך פגיעה באנשים שלא התכוונו בשום דרך ואופן למצוא את עצמם בעיתון".

העובדות האלו משעשעות במיוחד בהתחשב שטלי זו התלוננה בטור שלה שלא טרחתי לדבר איתה קודם. ועל זה אומר בעדינות: "פחחחחחחחחחחחחחחחחחח".

אגב, לאחר פרסום הטקסט שלי טלי התקשרה אליי. לצערי לא יכולתי לענות לשיחה כי הייתי עסוק בלגנוב את הכסף של המכללה למנהל ולהעביר אותו למרצי דור א'. טלי שלחה לי הודעת ווטסאפ שהיא מבקשת שאחזור אליה. עניתי לה בשעות הערב (בכל זאת, היה הרבה כסף לגנוב) וכתבתי לה: "היי טלי, מצטער שחוזר אלייך רק עכשיו – יום סוער במכללה, כמו שאת יודעת. אני זמין אם את רוצה לשוחח". זה היה לפני כמעט שבועיים. מאז, לא שמעתי ממנה מילה.

כאמור, הטור שלה ממשיך עם הקשקוש המקושקש של דור א' וממשיך לטעות בכל העובדות שהוא מציין. כך לדוגמה טלי כותבת שהשביתה נמשכה יומיים. ובכן, לא. היא נמשכה שלושה ימים, אבל כזכור טלי לא טועה; זו המציאה שמתבלבלת.

בכל הקשור אליי, כותבת טלי זו "דרור היה אחד האנשים שהגנו על כיסם (של מרצי דור א'. י"ד) מפני ההנהלה", וזו כבר ממש דיבה. כל מי שהיה מעורב במשא ומתן יודע בדיוק איזה תפקיד לקחתי על עצמי ומה החלק שלי בסיום השביתה. דיבה, כידוע, מקומה להתברר במקומות שדיבות מתבררות בהן. היוש טלי.

לסיום, כותבת טלי ש"המומחה" (זה אני, במירכאות) "אפילו לא היה מסוגל לכתוב את השם שלי נכון". אכן, מסתבר שכתבתי את שם משפחתה של טלי כך: חירותי-סובר, בעוד ששמה הוא חרותי-סובר. משום כך, חזרתי אל הפוסט המקורי והורדתי את כל היודים המיותרים והוספתי בסוף הפוסט התנצלות בפני טלי.

את מבינה, טלי, מותר לטעות ואפשר לתקן כאשר טועים. אלא שאת כל כך נפוחה מחשיבות עצמית, כל כך מלאה בעצמך וכל כך רשלנית, שכל שאת מסוגלת לעשות במקום להודות בטעויות החובבניות שלך, זה להגיב בילדותיות. יווו, קראת לי "מומחה", אני לא יודע איך אתמודד עם הבושה ואיך אמשיך להסתובב ברחובות העיר בידיעה שירדת עליי כך. הו, מה אעשה?!

אתנחם בחבריי. מדור א', כמובן.

4 בדצמבר 2016יובל תשקורת
ניווט בפוסט→ עיתונאות כחלטורה – מקרה בוחןצרות של עשירים ←
נכתבו 14 תגובות לפוסט “עיתונאות כחלטורה – ועכשיו הדיבה”

ר-ש: 
4 בדצמבר 2016, בשעה 20:41
כל אחד יודע שאתה לא מומחה, אתה היו"ר.

הירנוט: 
4 בדצמבר 2016, בשעה 21:32
לא מבין את העניין פה. כמעט כל כתבה עיתונאית (בנושאים שאני מקורב להם) סובלים מאותו סוג של חוסר הבנה/טעויות וכו׳. לבקש מעיתונאים את הדיוק וההבנה של מי שמכיר את האירגונים/המערכות מבפנים זאת לא גזירה סבירה.

לתקן טעויות, זה כבר עניין אחר.

הירנוט: 
4 בדצמבר 2016, בשעה 21:37
אוקי, קראתי את הטור שלה. איכס.

מריה: 
4 בדצמבר 2016, בשעה 21:43
התמונה מ 2008. היום היא הרבה יותר גדולה…..
לגבי התוכן? ספר יכול להיות תמיד מעצור לדלת….

אורית: 
6 בדצמבר 2016, בשעה 14:45
מקריאה בטור שלה, נשמעת כמו מישהי עם הרבה אנרגיה ומרמור..
ראיתי שהיא מפרסמת כמה כתבות בנושאים שונים כל יום. כלומר, כמה זמן היא מקדישה לכתבה אחת?

מעין: 
6 בדצמבר 2016, בשעה 20:21
קטנוניות ונקמנות לא הולמות אותך. אני בטוחה שאם היית קורא את שני הפוסטים האחרונים כמישהו מבחוץ, בלי להיות מעורב אישית בהם, היית רואה זאת. אוקי, אז היא טעתה בהגדר

יום שלישי, 2 במאי 2017

ה"דוקטוריות" המיתממות לפסיכולוגיה עוד ועוד בוגרות של התוכנית לפסיכולוגיה ישומית בהתכתבות, שאינה מוכרת בישראל, מתגלות אט אט. כולן מציגות את עצמן כבעלות תואר דוקטור בפסיכולוגיה, לעתים קלינית. אל תתבלבלו - הן לא פסיכולוגיות.

ה"דוקטוריות" המיתממות לפסיכולוגיה עוד ועוד בוגרות של התוכנית לפסיכולוגיה ישומית בהתכתבות, שאינה מוכרת בישראל, מתגלות אט אט. כולן מציגות את עצמן כבעלות תואר דוקטור בפסיכולוגיה, לעתים קלינית. אל תתבלבלו - הן לא פסיכולוגיות.

מקור: http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.3209705
05.01.2017 11:00 טלי חרותי-סובר

הד"ר לפסיכולוגיה קלינית איבון טייטל  מוצגת  כבוגרת הראשונה של תוכנית הדוקטורט  של מוסד בשם PSP בקליפורניה. התוכנית, בראשה עומד ישראלי בשם ד"ר חיים ויינברג,  מעניקה תארי דוקטור בהתכתבות, בפסיכולוגיה יישומית, ועולה, תחזיקו חזק, 40 אלף דולר למשתתף. כבר כתבתי על התוכנית הזו יותר מפעם אחת.
בחזרה לאיבון טייטל. היא אמנם  עובדת סוציאלית, אבל האתר שלה נפתח במילים "ד"ר איבון טייטל, פסיכולוגיה קלינית". המושג "קלינית" אמנם נמחק אחרי שיחתנו, אך היא נמנעת מלציין כי תואר הדוקטור שלה, או המוסד דרכו קיבלה את התואר, אינם מוכרים בישראל. כששואלים אותה ישירות, היא עונה שכתוב שהוא מקליפורניה (זה נכון, אבל לא כתוב שהוא לא מוכר בארץ), ושהעובדה שכתוב פסיכולוגיה קלינית, לא הופכת אותה לפסיכולוגית קלינית. מה צריך להבין הקורא התמים? לא ברור.
טייטל מספרת שעבדה קשה מאוד במשך חמש שנים, ולמדה דרך הרשת 18 קורסים, אך כף רגלה לא דרכה מעולם בקליפורניה. את ההנחיה קיבלה מפרופ' בגמלאות ציפי שכטמן. שיחה עם שכטמן מעלה כי היא אינה פסיכולוגית, אלא פרופסור לחינוך מתמחה בייעוץ חינוכי ויעוץ למבוגרים. היא לימדה וחקרה באוניברסיטת חיפה, אבל שוב - אינה פסיכולוגית ומעולם לא הייתה.
לאחר שיחתנו כותבת לי טייטל ששאלה את ראש התוכנית איך עליה להציג את עצמה. זה אמר כי למיטב הבנתו די לכתוב בדיוק את מה שכתבה. יפה שטייטל שאלה את מי שמשווק את התוכנית היקרה הזו, אך לא את משרד הבריאות. לדבריה, אין סיבה לבוא אליה בטענות. "השיח צריך להתנהל מול ההנהלה ובית הספר", היא כותבת ומסירה אחריות. מדוקטור לפסיכולוגיה יישומית אפשר היה לצפות ליותר.
בוגרת נוספת היא "ד"ר" מיכאלה מעוז ממודיעין, בעלת "מרכז טיפולי מעוז". שיחה עם מעוז מעלה כי היא בעלת תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב, וגם, כמובן, תואר דוקטור בפסיכולוגיה קלינית, לא פחות. גם היא, לא טורחת לספר באתר שלה שהתואר אינו מוכר בישראל, ושהיא אינה פסיכולוגית קלינית , כפי שיכול הקורא התמים לחשוב. מובן שהיא, כמו גם טייטל, לא מופיעה בספר הפסיכולוגים הישראלי. גם לדבריה די בכך שהיא כותבת שהתואר מוכר בקליפורניה.
העובדה שמעוז התקבלה לתוכנית עומדת בסתירה לטענתו של ויינברג, שאומר כי לתואר הזה מתקבלים רק אנשים שיש בידם תואר שני טיפולי, שכן לגברת מעוז אין אחד כזה. היא בכלל מטפלת בשיטת אלבאום, שאינה אקדמית, אבל זה לא מנע ממנה להתקבל לתוכנית.  גם פניה אליה שינתה את דף הבית . עכשיו כתוב שם: ד"ר בפסיכולוגיה קלינית (Professional School of Psychology - CA, USA - בה התואר מוכר). מובן שלא מצוין שאין גורם המכיר בתואר הזה בישראל.
טיפול פסיכולוגי
שיחה עם פרופ' שכטמן מעלה כי יש לה שיקולים משלה ללמש בתוכנית הזו, אך היא לא מעוניינת לפרט. שכטמן מספרת שמעולם לא הייתה בקליפורניה ואפילו לא יודעת אם בית ספר כזה קיים פיזית. "כל חיי עסקתי במחקר בקבוצות" היא מספרת. "אני מלמדת בתוכנית הזו חצי קורס בנושא מחקר בקבוצות, נושאת תואר באגודת הפסיכולוגים האמריקאית כחוקרת, אבל לא חברה באגודת הפסיכולוגים הישראלית, כי לא עוסקים בה בקבוצות. איבון טייטל היא היחידה שהנחתי בדוקטורט, ולעוד לסטודנטית אחת נתתי סיוע".
תגובת איבון טייטל:   אני בעלת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית מאונ' ת"א, פסיכותרפיה באוניברסיטת ירושלים, הנחיית קבוצות במשך שנתיים באונ' תל אביב, מוסמכת לטיפול זוגי ומשפחתי מטעם האגודה הישראלית לטיפול משפחתי, מדירכה עובדים. עבדתי בבית חולים פסיכאטרי ובמרפאה לבריאות הנפש 6 שנים, לימדתי באקדמיה, הוצאתי מאמרים קליניים והוצאתי ספר. מעולם לא הצגתי את עצמי כפסיכולוגית קלינית ותיקנתי אחרים כשקראו לי כך. אני מטפלת קלינית ללא קשר לתואר דוקטור".
תגובת ראש התוכנית ד"ר חיים ויינברג: "בהתאם לייעוץ שקיבלנו אני מציע לבוגרים ולבוגרות לכתוב ראשית את התואר המקצועי שבהתאם לרשיון שלו הם עוסקים בטיפול (למשל, עובדת סוציאלית)  ובהמשך להוסיף PsyD מטעם בית הספר המקצועי לפסיכולוגיה בסקרמנטו, קליפורניה.
"לפרופ' שכטמן תואר דוקטורט בייעוץ. היא עמדה בראש החוג לייעוץ והתפתחות האדם בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה והנחתה שם סטודנטים רבים בעבודת ה-MA שלהם על טיפול קבוצתי. היא חיברה למעלה מ-100 מאמרים בכתבי עת מובילים בעולם, רובם בפסיכולוגיה, ופרקים בספרים שונים. היא חברה באגודה הפסיכולוגית האמריקנית (APA), באגודה האמריקנית לפסיכותרפיה קבוצתית (AGPA) וזכתה בשני פרסים יוקרתיים על תרומתה למחקר.העובדה שפרופ' שכטמן אינה פסיכולוגית אינה פוסלת אותה מללמד שיטות מחקר או להנחות עבודות דוקטורט. מקובל בכל מוסד אקדמי שבוועדת הדוקטורט חברים גם קוראים ממקצועות אחרים, ובוודאי יועצים מתודולוגיים".
נ.ב. והנה עיצה מועילה : זהו מאגר הפסיכולוגים של משרד הבריאות.https://www.old.health.gov.il/oskimbbriut/Psiholog/index.asp הוא ידידותי  מאוד לשימוש. אל תהססו להשתמש בו לפני שאתם בוחרים את זה שיטפל בכם. מי שלא מופיע שם, אינו פסיכולוג מורשה